בית משפט השלום בירושלים קיבל תביעתה של אישה בשבוע שעבר (יום ג') כנגד אדם שלטענתה גרר אותה מתוך רכבה והכה אותה בשביל להוציאה ממקום חניה שביקש לעצמו.

 

הנתבע משך את התובעת מרכבה והפיל אותה על הרצפה 


לפי תביעתה, באפריל 2010 ביקשה התובעת להחנות את רכבה בחניה של קניון בירושלים. לטענתה, היא הבחינה ברכב היוצא מחניה וביקשה להיכנס אחריו, כאשר רכב הנתבע נסע מאחוריה. אולם, כשעמדה להיכנס לחניה, יצא הנתבע מרכבו, ניגש אליה והוציא אותה בכוח מרכבה כשהוא גורר אותה ומפיל אותה על הקרקע.


בתיאוריה, התובעת ציינה כי הנתבע דחף את גופה אל רכבה, ולא הרפה גם כאשר הגיעו למקום אנשים נוספים שניסו להשתלט עליו. עוד טענה התובעת כי פחדה מאוד מהנתבע, עד כדי כך ששרירי רגלה בגדו בה. בכל זמן התקיפה ניסתה התובעת להסביר לנתבע כי הרכב עלול להידרדר, וכי היא לא הרימה את הבלם, אך הנתבע לא התייחס לדבריה.

 

התובעת נחבלה בגופה, הנתבע נס על נפשו 


בעקבות אלימות הנתבע, נחבלה התובעת בידה ובשאר חלקי גופה, ובעקבות העובדה שנגררה מהרכב לפני שהספיקה להרים את בלם היד, הידרדר הרכב ופגע ברכב חונה אחר עד שנעצר. כאשר הבין כי המשטרה בדרך למקום, ברח הנתבע כל עוד נפשו בו.


לתמיכה בעדותה, הביאה התובעת עדים נוספים שנכחו במקום בעת התרחשות האירוע, כאשר אחד מהם היה זה שהזמין משטרה כאשר הבחין באלימות כלפיה. כולם העידו כי הנתבע הוציא את התובעת בכוח מרכבה, והתקיף אותה באלימות פיזית קשה.


התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבע בגין נזקי גוף ובגין נזקי רכוש שנגרמו למכוניתה.


הנתבע: התובעת דחפה אותו באמצעות רכבה 


מנגד, הכחיש הנתבע את גרסת התובעת מכל וכל, וטען כי התובעת רצתה להיכנס בכוח לחניה למרות שידעה בבירור כי הוא זה המתכוון להיכנס אליה. לטענתו, הוא עמד מחוץ לרכב, וכיוון את בתו, שהיתה נהגת חדשה, אל מקום החניה. אולם, לדבריו, למרות שראתה זאת התובעת היא התעלמה ממנו והמשיכה בנסיעתה לעבר החניה כשהיא לא בוחלת באמצעים ודוחפת אותו באמצעות מכוניתה. כשהבחין בה הנתבע הוא ניגש אליה כדי לברר איתה את העניין, אולם היא התעלמה ממנו, והמשיכה בנסיעתה. 


לאחר שהנתבע לא זז מהמקום, כך לפי טענתו, יצאה התובעת מרכבה בכעס והחלה לצרוח עליו ולהתקוטט עמו. לפי טענתו, בתוך סערת הרגשות בה היתה נתונה התובעת, על לא עוול בכפו, שכחה להרים את הבלם, ולכן רכבה הידרדר ופגע ברכב אחר.


לדבריו, אין לה על מי להלין אלא על עצמה, ובוודאי שלא השתמש באלימות כלפיה כפי שטענה בעדותה. לתמיכה בעדותו העידו אשתו ובתו של הנתבע אשר היו ברכב בזמן האירוע.


ביהמ"ש: גרסת התובעת אמינה ועקבית 


לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, קיבל השופט את גרסתה של התובעת וקבע כי הינה אמינה ועקבית, לעומת זו של הנתבע אשר הייתה מלאת סתירות, ולא אמינה כלל. לדברי השופט, עדותו של הנתבע השתנתה בכל גרסה שניתנה על ידו, ולקתה בחוסר אמינות משווע. מה גם שעדויות בתו ואשתו לא עשו עמו חסד, ועמדו בניגוד מוחלט לטענותיו.


כך למשל, טענה אשתו כי היתה זו התובעת שפנתה אל הנתבע והחלה להתקוטט עמו ולצרוח עליו, כאשר הנתבע בפירוש טען כי הוא זה שהתקרב אליה. 

 

לעומתו, עדות התובעת נתמכה על ידי שני עובדים מהסופר הסמוך שהיו במקום, ושלא הכירו קודם לכן את התובעת. עדותם בבית המשפט כמו גם בחקירה המשטרתית, התאימה בדיוק רב לזו של התובעת, כאשר תיאור המקרה היה עקבי ומהימן.

 

יש לך שאלה? 

פורום ועדות שחרורים
פורום נפגעי עבירה פלילית, קורבנות ופיצויים בגין עבירה פלילית


לבסוף, קבע השופט כי הנתבע יפצה את התובעת בסכום כולל של 19,423 שקלים בגין נזק לא ממוני, בגין הוצאות רפואיות ובגין הנזק שנגרם לרכבה בעקבות הידרדרותו. בנוסף, חייב השופט את הנתבע בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% ובהוצאות משפט.