בית משפט השלום בעפולה קיבל השבוע (יום א') את תביעתו של עובד שופרסל אשר נפצע בזמן עבודתו כאשר ידו נתקעה תחת רמפה, וחייב את הנהלת הסופר בפיצויים בסך כ-600 אלף שקלים. 

 

ביקש להוציא את המפתחות ונמחץ תחת הרמפה 


כשהיה כבן 20 עבד התובע כמחסנאי וכסדרן בסופר. באוקטובר 2009, בעת שפרק סחורה ממשאית שהגיעה למחסן, נפלו מידו מפתחות דלת הסניף. כשגילה שהמפתחות נכנסו מתחת לרמפה בה נעזר התובע כדי לפרוק את הסחורה, ביקש מנהג המשאית להרים את הרמפה על מנת שיוכל להושיט את ידו תחתיה ולהשיב את המפתחות.


אולם, כאשר ידו שוטטה מתחת הרמפה בחיפוש אחר המפתח, נפלה לפתע הרמפה בחוזקה לרצפה כשהיא מוחצת את ידו ונועלת אותה תחתיה. התובע צעק לעזרה, נהג המשאית ניסה להרים בחזרה את הרמפה ללא הצלחה, ומספר עובדים נוספים הגיעו בניסיון לסייע לתובע. לבסוף, הצליחו העובדים לחלץ את ידו באמצעות מלגזה אשר הצליחה להרים את הרמפה.

 

התובע אושפז, נותח ונותר במעקב רפואי במשך חודשים


לאחר התאונה, הובהל התובע לבית החולים, שם אושפז למשך תשעה ימים, ואובחן בפצע קרוע בזרועו השמאלית וכן בשבר פריקה במרפק. הוא עבר שחזור פריקה וניתוח בידו, ושוחרר לאחר שזרועו קובעה וגובסה. לאחר שחרורו המשיך התובע לעבור טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, והיה במעקב רפואי למשך מספר חודשים.


המוסד לביטוח לאומי הכיר בפציעתו של התובע כתאונת עבודה, וקבע לו נכות צמיתה בשיעור של 28%. אולם, כאשר ביקש התובע פיצויים מהנהלת הסופר בו קרתה התאונה סירבה זו לקחת אחריות, וביקשה להטיל את האשמה על התובע בעצמו.

 

הנתבעת: התובע פעל ברשלנות ובחוסר זהירות 


להגנתה, טענה הנהלת שופרסל כי למעשה התובע הוא זה שפעל ברשלנות ובחוסר זהירות משווע כאשר הכניס ידו מתחת לרמפה הכבדה, וכי הוא אמור לשאת באשמה ולא הנתבעת. לטענתה, התובע הינו עובד וותיק שעבד קודם לתאונה במשך שנתיים תמימות במקום, היה מיומן בעבודתו ואף השתמש פעמים אין ספור ברמפה המדוברת. הוא הכיר היטב את המכונה והיה מודע לסכנות הנשקפות ממנה.


עוד טענה הנתבעת כי טעה התובע כאשר ביקש מנהג המשאית להרים את הרמפה, כאשר לא היה לנהג מושג קלוש כיצד מפעילים אותה, וכן היה עליו להיעזר במקל כלשהו על מנת להגיע אל המפתחות ולא בידו. על כן, טענה הנתבעת, אין האשם מצוי אלא בתובע עצמו, ואין היא מחויבת בפיצוי.


התובע: היה פגם ברמפה 


בתגובה לטענותיה, טען התובע כי הוא אכן מכיר היטב את הרמפה, ולפיכך ידע כי ניתן להרימה, וכי היא אינה אמורה ליפול כך במהירות ובפתאומיות. אלא שביום האירוע, ככל הנראה ארעה תקלה, והרמפה נפלה באופן בלתי צפוי על ידו. עוד טען התובע כי לאחר מכן התגלה פגם במכונה, כאשר לא הצליחו העובדים ונהג המשאית להרים את הרמפה, ונאלצו להשתמש במלגזה על מנת לחלצו.


בבואה לדון בפסק הדין, קבעה ראשית השופטת כי לנוכח הראיות ועדויות העובדים האחרים, אין להטיל אשם תורם על התובע. לדבריה, למרות שהחוק קובע כי גם על העובד חלה חובת זהירות, אין להטיל אשמה על עובד אשר במהלך עבודתו היה שקוע בעבודה ולא שם לבו בתוך להט העבודה, לסכנות. לטענתה, התובע ביקש לבצע עבודתו ביעילות ובזריזות, ונקט אמנם בפעולה פזיזה אך לא כזו המעידה על רשלנות.


מה גם, שלפי השופטת, התאונה ארעה בשל פגם בבולם הרמפה, ואת זה לא יכול היה התובע לצפות מראש.


לאחר קביעת אשמתה הבלעדית של הנתבעת, פנתה השופטת לקבוע את גובה הפיצויים שיועברו לתובע. לאחר בדיקת שיעור נכותו על ידי מומחים שמונו ע"י בית המשפט, נקבע כי הנתבעת תפצה את התובע בסך 674 אלף שקלים, בין השאר בעבור כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות רפואיות.

 

יש לך שאלה? 

פורום תאונת עבודה
פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות


אולם, מסכום זה הורתה השופטת לנכות את סך התשלומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי בסך 641,729 שקלים, שהותירו את התובע עם פיצוי כולל בסך 32,271 שקל. לבסוף, חייבה השופטת את הנתבעת גם בתשלום שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי הסופי שנקבע לתובע.