בית המשפט לענייני משפחה דן החודש בתביעת אישה כנגד בתה לאחר שנושלה מירושתה של אמה. בית המשפט החליט לקבל את הצוואה כלשונה וחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט.
הנכדה יורשת - האם מנושלת
המנוחה, הורישה את כל רכושה לנכדתה, ולא הורישה דבר לבתה, אם הנכדה. הבת, אשר חשה נבגדת הגישה התנגדות לצוואה וביקשה לרשת את אמה כדין.
בתביעתה, טענה התובעת כי למעשה הצוואה אינה בעלת תוקף משפטי ואינה כשרה. לטענתה, אמה הייתה בערוב ימיה במצב נפשי ופיסי ירוד, והייתה שרויה בבלבול ובחוסר צלילות דעת. לפי דבריה, המנוחה חתמה על הצוואה מבלי לדעת על מה היא חותמת, ומבלי להבין את השלכות חתימתה על קרוביה.
עוד טענה התובעת, כי בתה השפיעה על המנוחה, ועמדה על כך שתהא היורשת היחידה, תוך ידיעה שהתובעת תנושל מן הירושה.
מערכת יחסים עכורה בין התובעת לאמה המנוחה
מנגד, טענה הנתבעת, בתה של התובעת, כי המנוחה הייתה בדעה צלולה בעת חתימתה על הצוואה, וכי לא הייתה לה כל השפעה עליה בעניין. לפי דבריה, התובעת והמנוחה היו בסכסוך ארוך שנים, כאשר מערכת היחסים ביניהן אופיינה בעליות ובמורדות. לטענתה, בשלב החתימה על הירושה, הבהירה המנוחה כי בתה לא תירש אותה כלל, וכי לא תיקח כל חלק בעיזבונה.
החלטה זו, לדברי הנתבעת, נעשתה בלב שלם, תוך ידיעה ברורה על השלכותיה ותוצאותיה, ומתוך רצונה העצמאי של המנוחה.
לתמיכת טענותיה הביאה הנתבעת עדויות רבות שתיארו גם הם את מערכת היחסים הקלוקלת שהייתה בין התובעת למנוחה. הנתבעת אף הגישה מסמכים רפואיים בנוגע למצבה הרפואי של המנוחה בעת חתימתה על הצוואה, אשר העידו על כשירותה הרפואית באותה עת.
ביהמ"ש: רצון המנוחה ברור והוא הקובע
בית המשפט לענייני משפחה, קיבל את טענות הנתבעת במלואן ודחה את טענותיה של התובעת. ראשית טען השופט כי מצווה היא להתייחס לרצון המת, ולקיים את רצונו ככל שניתן, על כן צריך בתביעה שכזו לבחון היטב את רצונה של המנוחה, ואת כשירותה הרפואית באותה העת.
בנימוקיו להחלטתו, טען השופט כי העדויות הרבות מציירות תמונה עגומה של מערכת יחסים לא יציבה, בין התובעת למנוחה, וכי ניתן לראות בבירור מדוע המנוחה ציוותה כאשר ציוותה. על פי העדויות, המנוחה הצהירה קבל עם ועדה פעמים רבות, כי היא רוצה שבתה קרי התובעת, לא תירש אותה.
יש לך שאלה?
עריכת צוואה | רישום צוואה
פורום צו ירושה | צו קיום צוואה
ביקשה לנשל את בתה כבר בצוואתה הראשונה
טענות אלו מתגברות נוכח העובדה כי גם בצוואתה הראשונה של המנוחה, ציינה כי היא החליטה שלא להשאיר לבתה דבר, כיוון שנהגה כלפיה באופן לא ראוי. עוד הוסיפה אז המנוחה, כי החלטה זו התקבלה לאחר שקילתה משך זמן רב, ולא נעשתה בצורה פזיזה כלל.
עוד התייחס השופט לכשירותה הרפואית של המנוחה וקבע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח דבר מטענותיה, לעומת הנתבעת אשר הגישה מסמכים רפואיים המעידים באופן ברור על כשירותה.
לבסוף, דחה השופט את תביעת האם, ואף חייב אותה בהוצאות משפט בסך 8,000 שקלים ובשכ"ט עו"ד בסך של 50 אלף שקלים.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
