בית משפט השלום בדימונה פסק בשבוע שעבר (יום ה') לטובת בעלים של סופרמרקט בדרום הארץ אשר הגיש תביעתו כנגד תושבת העיר לאחר שזו השמיצה את שמו וחנותו מעל לדפי הפייסבוק.


קיבלה עודף לא נכון והשמיצה בפייסבוק


לפי התביעה, רכשה הנתבעת מוצרים מהסופר בסך 41.5 שקלים, על פי החשבונית שהוצגה לבית המשפט היא נתנה שטר של מאה שקלים ועוד שקל וחצי על מנת לקבל עודף "שלם", והקופאית השיבה לה עודף של 60 שקלים.


אולם, יום למחרת פנתה הנתבעת לסופר וטענה כי נתנה לקופאית שטר של 200 שקלים ולא מאה, וכי על הסופר להשיב לה עודף של מאה שקלים נוספים. התובע, שהינו הבעלים ומנהל הסופר, הבטיח לנתבעת כי במידה ותימצא יתרה בסוף היום בקופה, יוחזר לה כספה. מאוחר יותר, ולאחר בדיקה הודיע התובע לנתבעת כי לא נמצאה כל יתרה, וכי אינו יכול להיענות לבקשתה.


הנתבעת חברה בדף הפייסבוק של תושבי העיר


מה שהתובע לא צפה, זה את עובדת היות הנתבעת חברה בקבוצת פייסבוק של תושבי העיר, אשר דנה בכל העניינים הקשורים לעיר ולתושביה. בדף הפייסבוק חברים כ-2,700 תושבים, וכך כולם הבחינו בהודעה שפרסמה הנתבעת אודות הסופר לאחר המקרה בדף.


בסטטוס שכתבה הנתבעת האשימה את התובע בהטעיה מכוונת של לקוחות ובהסחת דעתם בעת קבלת הכסף מידיהם, על מנת לבלבל אותם ולהשיב להם עודף שגוי. היא הזהירה את קהל הלקוחות וביקשה מהם להיות ערניים ל"שיטה" שבעל הסופר מפעיל באמצעות עובדיו.
בעקבות הסטטוס, נוצר שיח רב משתתפים, ביניהם היו אנשים שלא הסכימו לדבריה, אך הנתבעת עמדה על שלה, והמשיכה להגן על דבריה גם במסגרת הפורום שנפתח בעניין.


תביעה על סך 200 אלף שקלים בגין פרסום לשון הרע


לאור התגובות המרובות, הגיעה השמועה על הפורום לאוזנו של התובע, והוא החליט להגיש תביעה נגד הלקוחה בגין פרסום לשון הרע, והעמיד תביעתו על סכום של 200 אלף שקלים.


הנתבעת: ביקשה לנהוג באזרחות טובה


הנתבעת טענה כי לא הייתה בכוונתה לפגוע בשמו הטוב של התובע, אלא רק לנהוג באזרחות טובה ולהזהיר את תושבי העיר מהסופר, על מנת שיהיו ערניים וזהירים, ולא ייפגעו כמו שהיא נפגעה. עוד טענה כי פעלה בתום לב, לא קיללה את התובע, ולא כיוונה אליו ישירות את טענותיה.


הנתבעת אף חזרה על טענותיה הראשונות וטענה כי נתנה לקופאית שטר של 200 שקלים. לתמיכה בטענותיה, הביאה הנתבעת עדות מפי בעלת עסק אחרת אשר העידה כי בזמן התשלום באותו היום, חיפשה הנתבעת סכום כסף שחסר לה ואז הבינה כי הקופאית טעתה במתן העודף.


במהלך המשפט, לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי מקרה כזה אכן חזר על עצמו בסופרמרקט הנדון, אמנם, לאחר זמן מה נזכרה הנתבעת במקרה נוסף שקרה לה כחודש לפני המקרה נשוא התביעה, אולם, לא עלה בידיה להביא הוכחות או אפילו קבלה מאותו מקרה.


ביהמ"ש: אין הוכחות להטעיה מכוונת מצד התובע


לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, קיבל השופט את תביעת התובע באופן חלקי. בנימוקיו להחלטתו, טען השופט כי לא עלה בידי התובעת להוכיח דבר מכל טענותיה, אף לא את טענתה הראשונית לגבי ההטעיה לכאורה שנעשתה כלפיה. כמו כן, טען השופט כי במעשיה, פעלה הנתבעת בחוסר תום לב, ותוך רצון ברור לפגוע בבעליו החוקיים של הסופר, שכן השפעותיו של סטטוס כזה היו ידועות לה, כמו גם העובדה שבעקבותיו ירצו תושבי העיר להדיר את רגלם מהמקום.


ביהמ"ש: התובע הפריז בסכום תביעתו


לאחר שקבע שהנתבעת אכן נושאת באחריות בגין עוולת לשון הרע כלפי התובע, פנה השופט לקבוע את סכום הפיצוי. לאחר בחינת עדויות התובע והראיות שהגיש בגין הפסדיו כפי שנטענו על ידיו, קבע השופט כי עדיין לא הופנם מסר הנתבעת, וכי ההפסדים שהראה יכולים היו לנבוע מסיבות שונות, כמו פתיחת בתי עסק דומים באזור ולאו דווקא מפרסום הסטטוס המדובר.


לאחר שהתחשב השופט בנזקים התדמיתיים שנעשו לתובע, וכן בעובדה כי בדף הפייסבוק הועלו זה מכבר טענות שונות ומשונות בנושאים אחרים לחלוטין, קבע השופט כי הגזים התובע בסכום שדרש, וחייב את הנתבעת בתשלום 10,000 שקלים בלבד לתובע.

 

יש לך שאלה? 

פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט


כמו כן, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט לתובע בסך 1,500 שקלים וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 שקלים.