בני זוג שגילו כי סרט הוידיאו של החתונה שלהם אבד לעד, הגישו תביעה כנגד הצלם שסירב לפצות אותם בעבור האבדה. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם וחייב את הצלם בפיצוי.


בסוף נובמבר 2011, חתמו בני הזוג על הסכם עם הנתבע לצילום חתונתם בצילומי סטילס ובצילום ווידאו. עבור הצילומים, שילמו בני הזוג 5,100 שקלים.


סרט הווידאו של החתונה נגנב מבית העורך


חודשים ספורים לאחר החתונה הודיע להם הצלם, למרבה אכזבתם, כי סרט החתונה נגנב מביתו של עורך הווידאו. הצלם אף לא שמר עותק מחומר הגלם, למרות שלטענתו הוא נוהג לעשות כן. כאשר ביקשו בני הזוג שיפצה אותם הצלם, הסיר מעצמו אחריות וטען כי אינו יכול לעשות כן, וכי את הנעשה אין להשיב.


בתגובה, פנה הזוג הצעיר אל בית המשפט לתביעות קטנות והגיש תביעתו כנגד הצלם כאשר הם מעמידים את סכום הפיצוי על סך 25,000 שקל בגין עוגמת נפש, בנוסף להחזר כספי מלא של הכסף ששילמו בעבור הצילום.


הנתבע: מוגן על ידי חוזה אחיד שנחתם בין הצדדים


הצלם הודה מיד בעובדה כי סרט הצילום נגנב, וכי הסיכויים למצוא אותו אפסיים בהחלט, אולם, בו בעת עמד על סירובו לפצות את התובעים בעבור עוגמת הנפש. להגנתו, הפנה הנתבע את בית המשפט לסעיף בחוזה שנחתם בין הצדדים אשר לפיו הסטודיו שברשותו מחויב בהחזר כספי בלבד רק כאשר נגרמת תקלה כלשהי בצילום. על כן, הסכים הצלם להשיב לתובעים את הסכום ששילמו בלבד, וזאת למרות העובדה כי סיפק לידיהם את צילומי הסטילס.


בנוסף, טען הנתבע כי מדובר בחוזה אחיד, ולכן אין בסמכותו של בית המשפט לבטל או לשנות סעיפים בו.


הנתבע מגיש תביעה כנגד צלם הווידאו


במקביל להגנתו, הגיש הנתבע תביעת צד ג' כנגד צלם הווידאו, בטענה כי הוא שכר אותו כקבלן משנה, וכי האחריות למקרה מוטלת על כתפיו. עוד טען כלפיו כי צלם הווידאו מחק את חומרי הגלם ממחשבו מבלי לבקש ממנו אישור על כך. נגד עורך הווידאו שממנו נגנבו החומרים לא הגיש הנתבע תביעת צד ג'.


צלם הווידאו טען להגנתו כי לא נחתם ביניהם כל הסכם או חוזה, אשר מחייב אותו בשמירת העתקים מחומרי הגלם, לאחר שהועברו לעריכה, ואף מעולם לא נדרש לקבל אישור על מחיקת החומרים מהנתבע. מה גם שלטענתו, חומרי הגלם נמחקו כארבעה חודשים לאחר החתונה, ולא מיד לאחריה, וזאת משום שהוא נאלץ לעשות כן על מנת שיתפנה מקום לשמירה של חומרים נוספים במחשב.


ביהמ"ש: הסעיף בחוזה הינו תנאי מקפח


לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות מטעמם קבע השופט כמה הנחות יסוד עליו ביקש לבסס את החלטתו. ראשית, קבע השופט כי החוזה שנחתם בין הצדדים אינו חוזה אחיד, ואף לא קיבל אישור בית דין לחוזים אחידים, ועל כן, ביטל השופט את הסעיף אליו התייחס הנתבע בהגנתו, מאחר והוא סעיף המהווה תנאי מקפח והפוטר את הנתבע מאחריות ללא סיבה מוצדקת. שנית, דחה השופט את התביעה כנגד צד ג', קרי צלם הווידאו, לאחר שקבע כי למעשה מעולם לא נחתם בינו ובין הנתבע הסכם, לא בכתב ולא על פה, המחייב את הצלם, או המטיל עליו אחריות כלשהי.


ביהמ"ש: הנתבע התרשל בתפקידו ויפצה את התובעים


לאחר קביעת הנחות יסוד אלו, נותרה האחריות בידי הצלם הנתבע בלבד, אשר התחייב לספק סרט ווידאו לתובעים ונכשל בכך. לדברי השופט, היה על הנתבע לשמור העתק מחומר הגלם של הצילום לפחות עד להעברתו לבני הזוג לאחר עריכה. לדברי השופט, לא עלה בידי הנתבע לספק את החומרים בשל התרשלותו בלבד, ולפיכך יחויב בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים לרבות החזר מלא של כספם.

 

יש לך שאלה? 

פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום דיני חוזים / הסכמים


לפי כל אלה, חייב השופט את הנתבע בתשלום פיצוי בסך 25 אלף שקלים כדרישת התובעים, ובהחזר בסך 5,100 שקל. כמו כן, חויב הנתבע בהוצאות משפט בסך 3,000 שקלים לתובעים, ובהוצאות משפט בסך 1,500 שקלים לצד ג', צלם הווידאו.