בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל אתמול (יום ב') את תביעתה של עובדת ניקיון כנגד החברה שהעסיקה אותה, בטענה כי היא מחויבת לשלם לה את זכויותיה המלאות בעבור כל שנות העסקתה.


עבדה בחדר הכושר ארבע שנים תחת שבעה מעסיקים שונים


לפי העובדות היבשות, התובעת עבדה במכון כושר במרכז הארץ כעובדת ניקיון, במשך כחמישה חודשים בשנת 2012. אולם, לטענת התובעת, היא הועסקה באותו המקום, תחת שבעה מעסיקים שונים, מזה כארבע שנים, מנובמבר 2008.


לאחר סיום עבודתה במקום, ניגשה אל מעסיקה הנוכחי וביקשה ממנו החזרים עבור שעות נוספות, וכן בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, החזרי ניכויים שלא כדין ודמי חגים. המעסיק בתגובה סירב לשלם לה בטענה כי היא מועסקת אצלו רק חמישה חודשים.


משכך, פנתה התובעת לבית הדין לעבודה, והגישה תביעה כנגד החברה. לטענתה, הנתבעת היא זו שצריכה לשלם לה את זכויותיה, בעבור כל ארבע השנים בהן עבדה במקום, ואפילו כשמדובר במעסיקים שונים. לתמיכה בדרישתה, הפנתה התובעת את בית הדין לחוק הגנת השכר, אשר לפיו המעסיק האחרון שרכש את העסק מקודמיו, חייב בתשלום מלא של זכויות העובדים שעבדו תחת הבעלים הקודמים.


הנתבעת: התובעת עבדה רק חמישה חודשים והחברה הוקמה רק ב-2010


מנגד, טענה הנתבעת כי אין לה כל יריבות עם התובעת, וכי אין מקום לתמוך טענותיה על חוק הגנת השכר מאחר וממילא הנתבעת הוקמה למעשה רק בשנת 2010, ובעת שרכשה את העסק מבעליו הקודמים לא קיבלה על עצמה כל אחריות או מחויבות כספית שהותירו אחריהם, לרבות לא זכויות סוציאליות וכספיות כאלו או אחרות של העובדים במקום. הנתבעת אף הצהירה בפני ביהמ"ש כי הודיעה על כך לתובעת בעת העסקתה, בכתב ובעל פה.


כמו כן, טענה הנתבעת כי ממילא לא הגישה התובעת נתונים לגבי תקופת העסקתה הקודמת או תשלומים שקיבלה מהמעסיקים הקודמים, ולכן הם אינם יכולים להתייחס לתביעתה. כמו כן, כל זכויותיה של התובעת בגין חמשת החודשים בהם עבדה אצל הנתבעת, שולמו במלואן.


החוק להגנת השכר מגן על רצף זכויות העובד


בבואה לדון בסוגיה, בחנה רשמת בית הדין את החוק להגנת השכר. חוק זה בא להגן על רצף הזכויות של עובד שעובר תחת מעסיקים שונים בתקופת העסקתו. בעדותה הצהירה התובעת כי, בניגוד לדברי הנתבעת, היא הועסקה על ידה עוד בשנת 2008, ואף הציגה תלוש שכר משנת 2010, הנושא את שם הנתבעת תחת כתובת אחרת, והסותר ממילא את טענות הנתבעת על כך שהתובעת עבדה תחתיה חמישה חודשים בלבד.


כמו כן, דחתה הרשמת את טענות הנתבעת בדבר אי מחויבותה לזכויות העובדים שעבדו תחת מעסיקים אחרים, וקבעה כי לא עלה בידיה להוכיח כי הודיעה על כך לתובעת, ולכן, מוטלת עליה החובה לשלם לתובעת את זכויותיה המלאות מתאריך תחילת העסקתה במקום, ארבע שנים קודם לכן.


פיצויים לתובעת בסך כ-42 אלף שקלים


לאחר שקיבלה הרשמת את גרסתה של התובעת, פנתה לבחינת הזכויות המגיעות לה, ומכאן לגובה הפיצויים. לגבי הפרשות לקרן פנסיה, קבעה הרשמת כי דרישתה מתקבלת במלואה, והיא זכאית לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 11,038 שקלים וכן להחזר ניכויים שלא כדין בגין הפנסיה בסך 6,937 שקלים.

 

יש לך שאלה? 

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה


עוד עלה בידי התובעת להוכיח כי לא קיבלה תמורה מלאה בעבור שעות עבודה נוספות, ועל כך תפוצה ב-24,759 שקלים. ובסך הכל, חייבה רשמת בית הדין את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 42,734 שקלים. בנוסף, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקלים.