בית הדין הרבני בנתניה דן בשבוע שעבר (יום א') בתביעת בעל לגירושין לאחר שסירב לתת גט לאשתו במשך 20 שנה. האישה בתגובה סירבה לקבל את הגט עד אשר יפצה אותה על שנות העגינות ועל עוגמת הנפש שגרם לה.


הגישה תביעת גירושין לאחר 10 שנות פירוד


בני הזוג נישאו בשנת 1980 ונולד להם בן יחיד. לאחר שש שנות נישואים, עזבה האישה את בעלה. עשר שנים לאחר מכן, הגישה האישה תביעת גירושין כנגד הבעל כשהיא טוענת כי הוא נהג כלפיה באלימות כל תקופת נישואיהם. בתביעתה ביקשה האישה את תשלום כתובתה שעמדה על סך של כ-83 אלף שקלים, וכן הגישה תביעת חלוקת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.


מנגד, הגיש בעלה בקשה לשלום בית בבית הדין הרבני, כאשר האישה סירבה בטענה כי היא מעוניינת להתחיל בחיים חדשים. בתביעתה אז, ציינה האישה כי בעלה אינו מעוניין בה יותר, וכן היא אינה מעוניינת בו, וכי הם חיים כבר 10 שנים בנפרד ללא כל סיכוי לשלום בית. למרות האמור, בעלה עמד על סירובו לתת לה גט.


תגובת הבעל: היתה עגונה במשך עשר שנים וכך תהיה למשך עשר שנים נוספות


כמה שנים לאחר מכן, כאשר האישה עדיין עגונה, החל הבעל מערכת יחסים עם אישה אחרת, ממנה נולדו לו שני ילדים נוספים. בתגובה לתביעת גירושין נוספת שהגישה האישה טען הבעל כי כל עוד לא תוותר על תביעות הרכוש והכתובה, לא תקבל גט, ולדבריו: כמו שהיתה עגונה עשר שנים כך תהיה עגונה עשר שנים נוספות.


האישה מסרבת לגט: מבוגרת מידי בכדי להביא ילדים


אולם, ביום בהיר אחד, כ-17 שנים לאחר היפרדותם, הגיש הבעל תביעת גירושין כנגד אשתו. האישה, להפתעתו הרבה של בעלה, סירבה. בנימוקיה, טענה האישה כי בעלה סתם את הגולל על סיכוייה לפתוח בחיים חדשים, וכעת היא מבוגרת מידי בכדי להביא ילדים וחולה מידי בכדי להינשא בשנית.


במהלך השנים התפתחה אצל האישה מחלת הסרטן, ומצבה הכלכלי הידרדר מאוד, עד שנאלצה לגור בבית אחותה. לפי כל אלה, החליטה האישה כי אין זה הולם כי תוותר כך בקלות, ודרשה פיצוי ראוי על אובדן השנים ועוגמת הנפש. רק אז, קבעה האישה, תואיל להתגרש מהבעל.


הבעל מגיש תביעת גירושין נוספת לאחר 5 שנים


בית הדין הבין ללב האישה, וקבע כי על הבעל להגיע להסדר פיצוי עם האישה ורק אז יוכלו להתגרש. הבעל התעלם מפסק הדין, ולא עשה דבר. חמש שנים לאחר מכן, ניגש שוב הבעל, והגיש תביעת גירושין, כאילו לא נדון התיק מעולם. בתביעתו, טען הבעל כי האישה מעכבת את הגירושין מתוך נקמה גרידא, וזאת למרות שהוא שילם לה מזונות לאורך השנים, שצריכים הם לשמש לה כפיצויים. לטענתו, לו היה המקרה הפוך, והוא היה מחזיק בה מתוך נקמה, כל שדולת הנשים בארץ היתה מתקוממת על המעשה.


האישה מנגד טענה כי הבעל הקים משפחה חדשה וחי חיים מלאים בזמן שהותיר אותה במדרון תלול כשהיא מידרדרת מטה ככל שעוברות השנים. לטענתה, היא זכאית לפיצוי הולם, או לחילופין להמשך תשלום מזונות ל-15 שנים נוספות. לדבריה, אם אין לו כסף, שימכור את נכסיו או שייתן לה את הבית שנמצא בבעלותו.


הבעל מסכים לפיצוי בסך 300 אלף שקלים


לאחר דין ודברים, הסכים הבעל לפצות את האישה ב-300 אלף שקלים. האישה סירבה, והעמידה את תביעתה על 600 אלף שקלים. במהלך תקופת הדיונים, חלה הידרדרות ממשית במצבה הרפואי של האישה, והיא עברה השתלת מח עצם ואושפזה במחלקה סיעודית בבית החולים.


על מנת להגיע להחלטה, צמצם בית הדין את הדיון לשתי שאלות עיקריות. האחת, האם לאור הזמן הרב שעבר מרגע פרידתם, צריך בית הדין לשנות את החלטתו הקודמת בעניין ולחייב את הזוג בגירושין. והשנייה היא, במידה ופסק הדין יישמר, מה יהיה גובה הפיצויים להם זכאית האישה, וכן האם ניתן לאחר מתן הפיצויים לחייב את בני הזוג בגירושין.


ביה"ד: האישה לא תחויב בגירושין, הבעל יחויב בפיצויים


ראשית, קבעו דייני בית הדין, כי פסק הדין יישמר וביה"ד לא יחייב את האישה בגירושין, וזאת לאחר שנקבע כי התעקשותה של האישה אינה נובעת מיצר נקמה גרידא אלא מרצון צודק להשיב לעצמה את שאבד לה. הבעל נהג באופן אנוכי במשך השנים, ומנע ממנה כל סיכוי שהיה לה להינשא בשנית, בעוד הוא הקים חיי משפחה מלאים. כמו כן, לא ניתן להתעלם ממצבה הקשה של האישה, הן הבריאותי והן הכלכלי, ומהעובדה שהיא מעוניינת לדאוג לעתידה ולרווחתה, ולא למצוא עצמה ללא קורת גג כפי שהיא חוששת שעלול לקרות.


לאור כל אלה, נותר אפוא לדייני בית הדין הרבני לקבוע את גובה סכום הפיצויים שישלם הבעל לאישה. לצורך כך, ערכו הדיינים חישוב שכר הדירה שיספיק לאישה לעוד 11 שנים. לפי חישוב זה הגיעו לשלוש אפשרויות שונות לפיצוי: האחת, שהבעל ישלם 400 אלף שקלים לאישה, השנייה, שהבעל יאפשר לאישה לגור בדירה שברשותו עד לאחרית ימיה והשלישית, שימשיך הבעל לשלם לה מזונות, גם במקרה זה- עד לאחרית ימיה.

 

יש לך שאלה? 

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
פורום הסכם גירושין


בית הדין קבע שהצדדים צריכים להגיע להחלטה בעניין בתוך שלושים יום, ולא – התיק ייסגר.