מה קורה במצב בו הסב מתעקש לראות את נכדו, אך שני ההורים מתנגדים לכך בתוקף? האם בסמכותו של בית המשפט להתערב בסוגיה זו? בשאלות אלו התחבט בחודש שעבר, שופט בית המשפט לענייני משפחה בקריות, עד שנתן החלטתו בפסק דין שהותר עתה לפרסום.


הסבא רוצה להיפגש עם נכדו, בנו ואשתו מסרבים בתוקף


הסב הגיש תביעתו לבית המשפט, כאשר הוא מבקש לחייב את בנו ואשתו להרשות לו ליצור קשר מחודש עם נכדו. לטענתו, עד לפני חצי שנה, היה בקשר עם הנכד, למרות שגם אז לא נפגשו בתדירות גבוהה.


לדבריו, שלא נחלקו על ידי הנתבעים, לאחר ריב שנתגלע בין הסב והנתבע, החליט הנתבע לנתק את הקשר בין בנו לאביו, ולא שעה אף להפצרותיהם ולניסיון הפשרה שנעשה על ידי היחידה לסיוע.


בתחילת החלטתו, סיפר השופט כי הדיון שהתקיים בעניין עם הצדדים, היה סוער במיוחד, כאשר הנתבעים מצדם הפנו אצבע מאשימה לעבר הסב, והאשימו אותו כי הוא מנסה לפגוע במעמדם כהורים מול ילדם, וכי כל רצונו הוא לשלוט בהם ובדרך גידולם את בנם, כשטובתו של הילד כלל לא עומדת לנגד עיניו.


הדיונים גלשו להאשמות בעקבות ריבים ישנים


לדברי השופט, הדיון גלש גם להאשמת הסב בעניינים שקדמו להולדת נכדו, ונראה כי ישנם פצעים ישנים בין הסב לנתבע שעדיין לא הגלידו. משכך, ראה השופט את הצורך להעיר לצדדים כי טוב יעשו, אם לא למען הילד אלא למענם בלבד, אם ילכו לקבל ייעוץ פסיכולוגי על מנת לטפל בפצעים הטריים אשר פוגעים בשיקול דעתם ובראייתם את טובתו העתידית של הילד.


לדיון זה הוגש תסקיר פקידת סעד, מהיחידה לסיוע, אשר נתנה את המלצתה לקביעת הסדר ראיה בין הסב לנכדו, כשלב ראשון עד לסיום ההליכים.


מעמד הסבים בשאלת זכותם לקשר עם נכדיהם


לדברי השופט, מדובר בהחלטה סבוכה ביותר, אשר נשענת על נושא שדובר בו רבות והוא מעמדם וזכותם של סבים לקשר עם נכדיהם. לפי החוק, מעמד זה מתדיין, במסגרת חוק הכשרות, רק כאשר מדובר במצב קיצוני כמו מוות של אחד ההורים. אז, מתקיים רצון טבעי ומתבקש להמשכיות הרצף המשפחתי, הכרת השורשים וכו' כשכל העת עומדת לנגד בית המשפט טובתו של הקטין והטובה שיפיק מקשר מועיל עם הסבים.


עוד ציין השופט, כי מצבים קיצוניים נוספים יכולים להיות גם כאשר נשללת אפוטרופסות מאחד ההורים, כמו במקרה בו האם שהתה בחו"ל, והסבים הוכרו כבעלי מעמד מול ילדיה, לאחר שנשללה אפוטרופסותה.


מה קורה במצב בו שני ההורים מתנגדים לקשר?


אולם, לא כך הדבר כאשר מדובר בשני הורים, כשירים ובעלי דעה, אשר עומדים כיחידה אחת כנגד הסב, ומסרבים בתוקף לתת לו להיפגש עם ילדם. כאן, קשה מאוד להסתמך על פסיקה קודמת או דומה, והתנאים להרחבות הרגילות בחוק אינם מתקיימים.


השופט ניסה להסתמך על פסיקה מארה"ב, ועל מאמרים וספרים בנושא, ויצא עם מסקנה כפולה. מחד, נראה כי ישנה הסכמה כללית לגבי חשיבות הקשר שבין הסבים לנכדם, וכי קשר זה, כאשר הוא תקין, פועל ישירות לטובתו ולטובת עתידו והתפתחותו של הנכד. ומאידך, קיים קושי מהותי בהתערבות בית המשפט באוטונומיה ההורית.

 

ביהמ"ש יתערב רק אם נגרם נזק לילד


לדברי השופט, קיימת עילה להתערבות רק כאשר נגרם נזק לילד או כאשר מניעת הקשר עלולה באופן ברור לפגוע בו ובעתידו. אולם, משלא הוכחה פגיעה כזו, ומשדובר רק בהגשמת טובתו (שאם לא תתגשם לא תהיה פגיעה בילד), בית המשפט אינו יכול להתערב באוטונומיה ההורית.


להמחשת העניין, הביא השופט דוגמא בה המדינה מחליטה כי שחייה יומית תועיל מאוד לבריאותו של הילד. גם אם זו טובתו, שהרי אין המדינה יכולה לדרוש מההורים לקחת את בנם לשיעורי שחיה מדי יום. וזאת אפילו אם ההורים בעצמם יחליטו כי הם לעולם לא ייקחו את הילד לשחות.


לפי כל אלה, ולאחר בחינה עמוקה של השאלות המהותיות, החליט השופט כי במקרה זה לא הוכחה גרימת נזק לילד אם לא ייפגש עם סבו. על כן, דחה השופט את המלצת יחידת הסיוע לגבי הסדר ראיה עד לסיום ההליכים.


יש לך שאלה? 

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום זכויות הילד


יחד עם זאת, החליט השופט להעביר את החלטתו ליחידת הסיוע, על מנת שהעובדים הסוציאליים יוכלו לחוות דעתם בעניין, ולהגיש תגובתם. לבסוף, ביקש השופט לשוב ולדון בבקשה 20 ימים מיום ההחלטה.