בית משפט השלום בתל אביב קיבל בשבוע שעבר (יום ו') תביעה נגד המדינה לאחר שהתובעת נפלה ונחבלה בכניסה למתחם המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב, אשר נמצאת תחת אחריותה.


רשלנות מצד המרכז הרפואי- לא היו שלטי אזהרה במקום


בספטמבר 2008, במוצאי שבת, הלכה התובעת, כבת 53, יחד עם בתה לבקר את בעלה שהיה מאושפז אותה עת בבית החולים. לפני המעבר במחסום הבדיקה, נתקלה רגלה של התובעת ברגלית מחסום והיא נפלה ארצה. כתוצאה מנפילתה, נחבלה התובעת בכל גופה ושברה את רגלה.


בתביעתה, טענה התובעת לרשלנות מצד המרכז הרפואי, אשר לא השכיל להזהיר את הציבור מהמחסומים על הארץ. לטענתה, התור לבדיקה הביטחונית היה ארוך, ואנשים רבים חיכו במעבר צר וצפוף, ותחת תאורה חלשה. לדבריה, כאשר נתקלה ברגלית המחסום, שנועד למנוע מעבר של מכוניות במקום, נפלה על פניה לתוך ביתן הבדיקה הבטחונית, כשהיא פוגעת בראשה במשקוף הביתן.


שפשופים, שבר בירך ואשפוז ארוך בעקבות הנפילה


לאחר הנפילה, הובהלה התובעת לתוך בית החולים באלונקה, שם אובחנו לה שפשופים, הגבלות תנועה, ושבר בירך שמאל. התובעת אושפזה למשך 6 ימים, בהם עברה ניתוח לקיבוע שבר בהרדמה כללית, וגיבוס רגלה. התובעת שוחררה עם המלצות למעקב והמשך טיפול תרופתי והופנתה לטיפולי פיזיותרפיה כשהיא מצוידת במשככי כאבים ובאביזרי עזר אורתופדיים.


אורתופד מומחה שהגיש חוות דעתו מטעם התובעת, קבע לה נכות זמנית בשיעור של 100% בעקבות התאונה, ולאחר שלושה חודשים נכות זמנית בשיעור של 50% למשך שנה. יחד עם זאת, ציין המומחה בחוות דעתו, כי לאור החלמתה של התובעת אין לקבוע לה נכות צמיתה.


התובעת ביקשה מבית המשפט להתייחס לקביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 19%, ולהתעלם מקביעתו של המומחה בעניין זה.


הנתבעת: התובעת נפלה הרבה לפני המחסום ולא בשטחי בית החולים


מנגד, טענה הנתבעת כי מדובר בעדות יחידה, ואין לקבל את עדותה וטענותיה של התובעת בדבר מיקום התאונה. לטענתה, התובעת נפלה ללא כל קשר למחסום, והרבה לפני שער הכניסה למתחם הרפואי, ועל כן לא חלה חבות או אחריות על התאונה מצד הנתבעת. עוד הוסיפה הנתבעת, כי גם אם נתקלה התובעת במחסום, היה עליה לצפות אותו, שכן מחסומים מסוג זה קיימים באלפי מוסדות בארץ, החל מבתי המשפט וכלה בבתי הקולנוע.


לגבי טענת נזקי הגוף של התובעת, טענה הנתבעת כי בית המשפט צריך להתחשב אך ורק בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, ולא בנכות שקבע לה המוסד לביטוח לאומי, וזאת מאחר שלטענתה, לא סביר שהתובעת תבקש להתעלם מדעה של מומחה מטעמה ותעדיף את קביעת המל"ל לפי נוחיותה.


לבסוף, טענה הנתבעת כי על בית המשפט להתייחס לעובדה כי לאחר התאונה אמנם בחרה התובעת להתפטר מעבודתה כמנקה, אולם כיום, בעת הגשת התביעה, התובעת עובדת כמנקה בשלושה מקומות שונים, דבר המעיד גם על החלמתה המלאה, וגם על העובדה כי אין היא זכאית להפסדי שכר.


ביהמ"ש: עדותה של התובעת מהימנה ועקבית


השופט הדן בתיק, ביקש לפצל את שתי השאלות העיקריות לדיונים שונים, ודן בשאלת החבות והאחריות על התאונה בנפרד משאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת.


בפסק דינו הראשון, קבע השופט כי עדות התובעת לאורך המשפט היתה מהימנה ועקבית, ואף נתמכה בעדותה של בתה, אשר אמנם לא ראתה את המקרה מיד, אך העידה כי ראתה את אימה כשהיא שרועה על הארץ לאחר הנפילה, ובמיקום המתאים לעדות התובעת.


המדינה פעלה ברשלנות והיתה צריכה להזהיר את הציבור מהמחסומים


כמו כן, קבע השופט כי המדינה פעלה ברשלנות כאשר לא הציבה שילוט מתאים המזהיר את הולכי הרגל ממחסומים כמקובל. לפיו, היה על הנתבעת לנתב את הציבור לביתן הבדיקה באופן כזה אשר ימנע היתקלות במחסומים המיועדים למניעת כניסתן של מכוניות ולא של הולכי רגל.


לאחר שקבע חבות זהירות מושגת וקונקרטית על הנתבעת, פנה השופט לדון בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת, ומכאן לגובה הפיצויים שמגיעים לה בגינו.


75 אלף שקלים פיצויים בגין הנפילה


בפסק דינו השני, שניתן בשבוע שעבר, קבע השופט כי הוא מקבל את גרסתה של הנתבעת לגבי קביעת המל"ל, וקבע כי יש להתייחס רק לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת. מכאן, שאין לייחס לתובעת נכות צמיתה, מאחר והוכח בבירור כי החלימה, והמשיכה לעבוד בעבודה פיזית כבעבר בשלושה מקומות שונים.


יחד עם זאת, קבע השופט כי לא יוטל על התובעת אשם תורם על התאונה, מאחר ולא יכולה היתה לצפות בשום מקרה את נפילתה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לפי כל אלה, חייב השופט את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובעת בסך 75 אלף שקלים, בגין הפסדי שכר לתקופת נכותה, הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וכאב וסבל. כמו כן, חייב השופט את הנתבעת בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות משפט בשיעור של 23.4% מגובה הפיצויים.