בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קיבל בשבוע שעבר (יום ו') את תביעתה של אישה שביקשה לקבל גמלת שמירת היריון מהמוסד לביטוח לאומי, לאחר שנפלה על גבה.


הגישה בקשה לשמירת היריון עקב נפילה על הגב


לפי תביעתה, במרץ 2010, בעת שהיתה בהיריון, נפלה התובעת על גבה בביתה והובהלה אל בית החולים תל השומר. התובעת אושפזה תחת השגחה למשך יומיים, כשהיא סובלת מכאבים חזקים בגבה התחתון ומהתכווצויות.


לאחר שחרורה הגישה התובעת בקשה לביטוח לאומי לקבל גמלת שמירת היריון עד לידתה הצפויה במאי 2010. המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה וסירב לשלם לה גמלה בטענה כי אינה עומדת בתנאים המתאימים.


לפיכך, הגישה התובעת תביעתה לביהמ"ש כנגד הביטוח הלאומי. בית המשפט מינה לצורך הדיון רופא נשים מומחה שייתן חוות דעתו על מצבה של התובעת. על המומחה הוטל לקבוע האם בשל הנפילה, היה על התובעת להיעדר מעבודתה ולהישאר במצב מנוחה בביתה? והאם מצבה באמת היווה סיכון לה או לעובר בבטנה.


הרופא המומחה: לא מדובר בשמירת היריון אלא בחופשת מחלה קצרה בלבד


במסקנתו שהוגשה לבית המשפט, טען המומחה כי לא נראה שנגרמה לתובעת חבלה המצדיקה שמירת היריון עד ללידה, וכי בכל מקרה לא מדובר בפגיעה המסכנת את שלומה או את שלום העובר. לטענתו, לאחר שחרורה, התובעת לא פנתה להמשך טיפול אצל רופא הנשים, ולא חזרה עוד בתלונות על מצבה למיון נשים בפרט או לבית החולים בכלל. יחד עם זאת, קבע המומחה כי ישנה הצדקה למתן חופשת מחלה לתקופה מסוימת לאור הכאבים שחשה התובעת.


המוסד לביטוח לאומי טען להגנתו, כי אמנם ניתנו לתובעת דמי מחלה בגין הנפילה, לאחר סיום היריונה, אך לא היתה כל הצדקה למתן גמלה מאחר שלא היתה בסכנה, ולא היה כל חשש להפלת העובר חלילה אם תשוב לעבודתה.


ביהמ"ש פועל בניגוד לחוות דעת המומחה


למרות חוות דעת המומחה, ביהמ"ש החליט לקבל את התביעה במלואה, ולחייב את הביטוח הלאומי בתשלום גמלת שמירת היריון לתובעת. לצורך הכרעתה, בחנה ראשית השופטת את סעיף החוק לביטוח לאומי המגדיר באילו מקרים תהיה זכאית האישה לגמלה בגין שמירת היריון.


לפי החוק ישנם שני מצבים לפיהן מתקיים הצורך בהיעדרות מהעבודה, האחת נובעת ממצב רפואי המהווה סיכון לאישה או לעוברה. והשנייה נובעת מסוג העבודה, מיקומה, או אופן ביצועה שעלולים להוות סכנה לאישה ולעוברה, וזאת לאחר שלא נמצאה לאישה משרה חלופית עד לסיום הריונה. שתי האפשרויות מתקיימות תחת התנאי להבאת אישור רפואי בכתב.


לפי השופטת, לאחר אשפוז התובעת, היא קיבלה שבעה ימי מחלה והוראה להיבדק אצל רופא נשים להמשך מעקב. השופטת ציינה כי העובדה שלא ביקרה התובעת אצל הרופא 4 ימים לאחר שחרורה, כעצת הרופאים, נעוצה במציאות חייה של התובעת, המגדלת 7 ילדים.

 

לעומת זאת, התובעת כן ביקרה אצל רופא ימים ספורים לאחר מכן, ואף קיבלה הוראה מהרופא להפסיק לעבוד לאלתר. אותו רופא אף צייד אותה באישור רפואי שמחייב אותה להיות בשמירת היריון עד ללידה, וזאת על פי בדיקת אולטראסאונד ומוניטור.


בית המשפט רשאי שלא לקבל המלצתו של רופא מומחה


בסיום דבריה, ציינה השופטת את תפקידו של רופא מומחה שמונה על ידי בית המשפט, ואת חשיבות המלצתו הרפואית שביכולתה לשפוך אור על הדיון. אולם, יחד עם זאת, ציינה השופטת כי שמורה לבית המשפט הזכות לפעול בניגוד לעצתו כאשר ישנה עובדה משפטית הסותרת את טענותיו, וכאשר סבור ביהמ"ש כי בקבלת עצתו לא נעשה צדק עם מי מהצדדים.


כך במקרה זה, לפי השופטת, הוכח מעל כל ספק כי התובעת פעלה לפי עצת רופא, לאחר שחרורה מאשפוז, וכי ניתנה לה הכרה במצבה והוראה מפורשת לשהות בשמירת היריון, וכל זאת באישור רפואי כתוב.


יתרה מכך, במהלך הדיון הביאה התובעת אישורים המעידים כי קיבלה סיוע מעמותת "עזר מציון" אשר סייעה לה ולמשפחתה במשלוח מזון, בעקבות מצבה הבריאותי של התובעת.

 

יש לך שאלה? 

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון


לפי כל אלה, קבע בית המשפט כי עצתו של המומחה לרפואת נשים תידחה, וכי דין התביעה להתקבל במלואה. על כן, חייבה השופטת את המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת גמלה בעבור שמירת היריון, ובתשלום הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים בלבד.