האם קרוב משפחה אמור באופן אוטומטי לרשת את קרובו? ומה קורה כאשר הקרוב המנוח הוא חולה סכיזופרניה שאושפז במוסד לחולי נפש ומבקש בצוואתו להוריש את כל הונו לגופים וולונטריים שונים? בשאלות אלו נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבוע שעבר (יום א'), כאשר קרובו היחיד של המנוח התנגד לצוואתו, נדחה על ידי בימ"ש השלום וערער על ההחלטה.
באוגוסט 2007, חולה סכיזופרניה כבן 50 שם קץ לחייו בעת שהיה מאושפז בבית חולים לפגועי נפש. כשמצא אותו הצוות הרפואי במקום, נמצאה צוואה מונחת לידו, כתובה בכתב ידו.
המנוח הותיר הונו לבית החולים ולגופים וולונטריים
בצוואתו, הותיר המנוח את הונו לבית החולים בו היה מאושפז, תוך שהוא מודה לצוות הרפואי המסור, לשני גופים התנדבותיים המטפלים בילדים בעלי מוגבלויות, לאגף רווחה בעיר מגוריו, ולבסוף לשתי שכנותיו, כשהוא מצווה לכל אחת מהן סך של 50 אלף שקלים. בסיום צוואתו, הורה המנוח לקבור אותו ליד אביו בבית קברות בצפון.
בעת פתיחת הליכי קיום הצוואה, התנגד היועץ המשפטי לממשלה לקיומה, מאחר ולא היה מצוין תאריך על הצוואה וכן בשל העובדה כי המנוח היה מאושפז באותה עת, ולכן היה צריך לקבוע האם בכלל היה כשיר לצוות את הונו.
אולם, זמן קצר לאחר מכן, הסיר היועץ המשפטי את התנגדותו כיוון שקמה התנגדות מכיוון אחר. קרוב משפחה של המנוח הגיע לתבוע את חלקו בעזבון בבימ"ש השלום בתל אביב, וביקש להתנגד לצוואה שהותיר אחריו קרובו.
התובע: מנוח לא היה בכשירות נפשית לערוך צוואה
לטענת התובע, המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, וודאי שלא ידע להבחין בטיבה. לדעתו, הצוואה לא שיקפה את רצונו החופשי מאחר והמנוח סבל באותה העת ממחלה נפשית אשר ודאי השפיעה על שיקול דעתו ורצונותיו.
לאור טענותיו, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו אשר ינסה לקבוע האם היה כשיר המנוח בעת כתיבת הצוואה והאם פעל לפי רצונו החופשי. לאחר בחינת הצוואה, קבע המומחה כי המנוח כתב אותה בכוונה מלאה, ותוך צלילות דעת, וכי היא כשרה ותקפה ועל ביהמ"ש לקיימה.
טענתו העיקרית שכנגד של התובע הסתמכה על העובדה כי לא היה מצוין תאריך על הצוואה ועל כן, נטל ההוכחה כי הצוואה נכתבה כשהמנוח כשיר לצוות, מוטלת על כתפי המצווים. עוד טען התובע, כי חוות דעתו של המומחה אינה מספקת מאחר שהתייחס בבדיקתו רק לתקופה של שנתיים אחורה מיום מות המנוח, ומכאן שאינו יודע בוודאות האם כתב אותה המנוח לפני שנתיים או לפני חמש שנים, ומה היה מצבו הנפשי באותה עת. לבסוף, טען המערער, כי מאחר והוא קרובו היחיד של המנוח, הוא צריך לרשת אותו באופן בלעדי, לפי חוק.
ביהמ"ש בחן בעצמו את הצוואה, והגיע למסקנה כי הצוואה כשרה ותקפה, כשהוא מסתמך על דברי המומחה, ועל הצוואה עצמה, שנכתבה בכתב יד ברור ותוך הקפדה על פרטים כמו כתובות ושמות מלאים, וכן התייחסות לטיב הטיפול אותו קיבל בבית החולים.
התובע מערער על ההחלטה למחוזי
התובע לא נואש מההחלטה, ופנה לערער עליה בביהמ"ש המחוזי. בערעורו טען, כי שגה ביהמ"ש כאשר החליט לקיים את הצוואה כלשונה לאחר שנמצא בה פגם קריטי ומהותי כגון היעדר תאריך. המערער אף הוסיף, כי ביהמ"ש התעלם בהחלטתו מהספק הרב שעולה מההנחה שהמנוח פעל מתוך היגיון ורצון חופשי. לטענתו, לא ניתן להתעלם לחלוטין מהעובדה שהמנוח היה חולה סכיזופרניה, והיה מאושפז בשנותיו האחרונות לחייו בבית חולים לחולי נפש, תוך שהוא נתון להתקפים פסיכוטיים לא רצוניים, ובעצם כך נעדר כוח שיפוט.
כמו כן, הפנה המערער את בית המשפט למסמכים רפואיים התומכים בטענה כי המנוח היה פעמים רבות מנותק לחלוטין מן המציאות.
לבסוף, ציין המערער, כי לא היו עדים לצוואה, ולא נמצאו ראיות בנוגע למועד עריכתה, ועל כן, הספק גדול על הוודאות, ולפי ספק זה, היה על ביהמ"ש למנותו כיורש היחיד ולבטל את הצוואה.
לא כל חולה נפש הוא פסול דין
בין טענות המשיבים כנגד המערער, טענו כי צדק ביהמ"ש אשר התחשב בחוות דעתו של המומחה שקבע כי לא כל אדם המאושפז בגין מחלת נפש הינו פסול דין, וברור הדבר כי המנוח פעל על פי צו לבו.
ביהמ"ש המחוזי בחן לעומק את חוות דעתו של המומחה, וציין כי בארבע שנותיו האחרונות לחייו, שהה המנוח באשפוז יום, כאשר בסיכום מחלתו כתבו הרופאים כי הוא מתפקד מצוין. עוד קבע בית המשפט, כי מדובר באדם ערירי אשר התנדב רבות בקהילה, גם בעת אשפוזו, וראה את עצמו חלק מ"משפחת בית החולים" בו היה מאושפז.
המנוח התנדב בכל הגופים להם הותיר את הונו, ולכן ישנו קשר ישיר והגיוני בין צוואתו לבין אורח חייו לפני מותו הטרגי. לבסוף, ציין ביהמ"ש את הסדר ההגיוני בו נערכה הצוואה עצמה ואת תוכן הדברים.
ביהמ"ש: המנוח הותיר אחריו צוואה מסודרת וברורה
לפי השופטים, מהסתכלות בצוואה ניתן להבין כי מדובר באדם מכוון מטרה, אשר מבין את מהות המסמך. כך למשל, הוא ציין את שמו המלא ואת מספר תעודת הזהות שלו, ציין את שמם המלא של המוסדות הוולונטריים ואת כתובתם, וכן את שמן המלא של שתי שכנותיו וכתובתן, ולבסוף את רצונו להיקבר ליד אביו. כל זה, בכתב קריא ומסודר, שורה אחר שורה, תוך שהוא טורח להודות תחילה לצוות בית החולים על טיפולם המסור. המנוח אף חתם את צוואתו בחתימה בתחתית הדף, כנהוג.
על פי ביהמ"ש, די בהסתכלות על הצוואה, על מנת לקבוע כי מדובר באדם כשיר לצוות. כמו כן, קביעתם מתחזקת נוכח העובדה כי מדובר באדם ערירי, אשר טופל במוסדות ציבוריים שונים ולא על ידי קרוב משפחה, לא זה המתנגד ולא אחר.
יש לך שאלה?
פורום התנגדות לצוואה | ביטול צוואה
פורום צו ירושה | צו קיום צוואה
עריכת צוואה | רישום צוואה
לפי כל אלה, קבע בית המשפט כי פסק הדין יישאר על כנו, הונו של המנוח יחולק בין המוסדות השונים, והמערער ישלם שכר טרחת עורך דין למשיבים בסך כולל של 32,500 שקלים.