בית המשפט המחוזי בנצרת גזר אתמול (יום ג') שנת מאסר על תנאי על אם שהורשעה בעבירה של תקיפת קטין לאחר שגרמה לכוויות בידי בנה באמצעות סכין מטבח מחוממת.


סכין מחוממת על ידיו של ילד בן 9


לפי כתב האישום, בספטמבר 2011 החליטה הנאשמת להעניש את בנה בן ה-9, לאחר שהובאה לידיעתה התנהגותו הבלתי הולמת.

מהמועדונית בה שהה בכל יום אחר הצהריים, נמסר לה כי בנה גונב חפצים מילדים אחרים במקום. על מנת להעניש אותו, חיממה הנאשמת סכין מטבח והניחה אותה על כפות ידי בנה הקטן, כשהיא לוהטת וגורמת לו לכוויות קשות ולכאבים בלתי נסבלים. כתוצאה מהפגיעה הצטרך הילד לטיפול רפואי בהול.


לפי התסקיר שערך שירות המבחן, מדובר באם לשלושה ילדים בת כ-45. נסיבות חייה של הנאשמת תוארו כקשות, כאשר היתה צריכה לטפל בצעירותה באחיה הקטנים ואילו היא לא קיבלה התייחסות כלל.


התסקיר מתאר את בעלה של הנאשמת כאב מסור, ומציין את מצבם הכלכלי הקשה ואת בעיות החינוך וההתנהגות של הילדים מול מצבה הרגשי הבעייתי של הנאשמת. עוד לפיו, הזוגיות בין השניים אינה מאוזנת, והנאשמת היא זו שדאגה להשליט את מרותה על הילדים ולהציב גבולות, ואילו האב נותר מרוחק ופאסיבי.


הנאשמת: ביקשה ללמד את בנה לקח ולשים סוף למעשיו


לאחר שכפרה בהאשמות ולא הסכימה ליטול אחריות על המעשים, שינתה הנאשמת את גרסתה והחליטה להודות בעבירות. להגנתה, טענה הנאשמת כי לא יכולה היתה לשאת עוד את ההאשמות והדיווחים על בנה שנהג לקחת חפצים לא שלו ללא רשות. לטענתה, לאחר פניות רבות בעניין החליטה לשים סוף למעשיו וללמד אותו לקח. את המעשים תכננה מראש, כאשר היא סבורה כי עונש זה ירתיע את בנה מלחזור על מעשיו הרעים.


תוך עדותה היא הביעה חרטה על המעשים אולם לפי שירות המבחן ביקשה באותה מידה לצמצם את חומרתם והמעיטה בתיאורם. לפיה, מעשיה הם חלק מחוויה אישית טראומתית, ובעת המעשה היא ניתקה את הרגש לבנה ופעלה מבלי לחשוב.


לסיום, טענה הנאשמת בפני שירות המבחן כי ביקשה להסתיר את העובדה כי פגעה בבנה מתוך הבושה שחשה ומתוך הקושי שלה להשלים עם מעשיה.


רגרסיה במצבו הרגשי של הילד בעקבות המעשה


שירות המבחן אף התייחס למצבו של הילד, וקבע כי בעקבות המקרה חלה רגרסיה במצבו הנפשי, החברתי והלימודי, והוא נאלץ לעבור טיפול רגשי ולהשתתף בתוכנית טיפולית מיוחדת. הנאשמת אף היא לוקחת חלק בטיפולים ולפי שירות המבחן היא מגיעה לכל מפגש ומראה רצינות ונכונות להשתקם.


לבסוף קבע שירות המבחן כי עונש מאסר בפועל רק ירע את מצב המשפחה הן באופן כלכלי והן באופן רגשי בעקבות הפסקת הטיפול המשותף, ולכן המליצו לבית המשפט להשית צו מבחן בלבד על הנאשמת במסגרתו היא תמשיך בהליך השיקום.


המאשימה: המלצת שירות המבחן אינה הולמת את המעשה האכזרי


בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה את חומרת העבירה, וציינה את התכנון המוקדם של הנאשמת ואת האכזריות בה פעלה. לטענתה, על פי עקרון ההלימה, על העונש לשקף את חומרת המעשים.


לשיטתה, למעשה הנאשמת ולא עשתה דבר מלבד לגרום לכאב וסבל לילד רך בשנים, ובוודאי שאין מקום להצדקת המעשה תחת הסוואה "חינוכית". המאשימה התייחסה לתסקיר שירות המבחן וטענה כי למרות נסיבות חייה של הנאשמת, ולמרות העובדה כי התחרטה ואף משתתפת באופן פעיל בטיפול שיקומי, המלצתו אינה הולמת את העבירה החמורה, ולמעשה גם אינה פועלת להרתעת הרבים. על כן, ביקשה המאשימה עונש מאסר בפועל שינוע בין 6 ל-24 חודשים.


ההגנה: עונש מאסר רק יפגע בהליך השיקום ובסופו של דבר גם בילד


מנגד, טענה הנאשמת להגנתה, באמצעות באת כוחה, כי על ביהמ"ש להתחשב בהודאתה במעשים וברצונה האמיתי והכן להשתקם. לפיה, הטיפול ותהליך השיקום הם אלה שימנעו מהנאשמת לחזור על מעשיה, לעומת עונש מאסר שרק יחמיר את מצבה. לטענתה, מדובר במעשה שנבע מתוך תסכול ומתוך צורך לעמוד באתגר הורי, למרות שמדובר בסופו של דבר בהתמודדות שגויה שנבעה ככל הנראה מפערים אישיים ותרבותיים.


לבסוף, הזכירה באת כוח הנאשמת את החרטה שחשה, ואת העובדה כי מדובר באירוע קיצוני וחד פעמי שנעשה על ידי אם מסורה בדרך כלל לילדיה, מתוך תחושות תסכול ומתוך המצב הכלכלי והרגשי הקשה בו היתה נתונה.


הנאשמת ניצלה את ההזדמנות והביעה חרטה על המעשים בפני ביהמ"ש ואף הבטיחה כי לעולם לא תחזור עליהם שוב.


ביהמ"ש: למרות המעשים החמורים ראוי לפעול לשיקום הנאשמת


בפתח דבריו הביע השופט שאט נפש מהמעשים החמורים וחזר על תיאור הפעולות הקשות אותן נקטה על מנת "לחנך" את בנה. לפיו, מדובר במעשים אכזריים ביותר, אשר גרמו לנזקים פיזיים ונפשיים קשים לילד ואשר מזמנים פסיקה חמורה בגינם.
יחד עם זאת, קבע השופט כי אין להתעלם מן העובדה כי מדובר במעשה חד פעמי, וכי לא מדובר באם אשר נקטה באלימות כלפי ילדיה במשך השנים.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום אלימות במשפחה
פורום ועדות שחרורים


ולכן, לאור נסיבות חייה הקשות, לאור החרטה הכנה שהביעה, ולאור הנכונות האמיתית לקבל טיפול ולהשתקם, גזר השופט על הנאשמת עונש מאסר על תנאי בלבד לתקופה של 12 חודשים, והטיל צו מבחן על הנאשמת לתקופה של 18, כאשר במהלך התקופה תצטרך הנאשמת לקחת חלק פעיל בתהליך טיפולי ולפעול על פי הוראות שירות המבחן.