בית המשפט לענייני משפחה, דחה בשבוע שעבר (יום ד') תביעתה של אישה לקבל מזונות מבעלה למרות שחיה בנפרד ממנו משנת 2008.


לבני הזוג ארבעה ילדים, והם מנהלים מזה שנים הליך גירושין בבית הדין הרבני, כמו גם הליכים מקבילים בבית המשפט לענייני משפחה. כבר חמש שנים שהם חיים בנפרד, כאשר האישה מתגוררת עם ילדיה הקטינים בדירת בני הזוג.


עתרה למזונות רטרואקטיביים מהבעל למרות שחיים בנפרד


בתביעתה, עתרה התובעת לבית המשפט שיחייב את בעלה לשלם לה מזונות בנוסף ובנפרד ממזונות הילדים. לפי טענתה, בעלה מרוויח משכורת גבוהה מעבודתו בחברת החשמל, ואילו היא עקרת בית ומאז ומתמיד טיפלה בבית ובילדים, והיתה עובדת לפעמים, כשהזדמן לה, בעבודות של חצי משרה בשכר זעום שהגיע ל- 2,000-2,500 שקלים בחודש.


התובעת עתרה גם למזונות רטרואקטיביים מיום היפרדותם בטענה ל"עשיית צדק", למרות שהחוק קובע בבירור כי מזונות יקבעו לאישה רק מיום תביעתה. כמו כן, טענה התובעת כי בעלה מעכב בכוונה את חלוקת הרכוש ביניהם, וכי כמעט כל רכושם נמצא ברשותו.


מנגד, טען בעלה כי אין הוא חייב במזונות כלפיה, בעיקר לא לאחר השנים הרבות בהן הם חיים בנפרד, ועל כן ביקש לדחות את התביעה.


ביהמ"ש: החוק העברי קובע מזונות לאישה רק תחת מחויבות של שני הצדדים


בראשית דבריו, הביא השופט את דיני החוק העברי הקובע כי הבעל חייב במזונות אשתו. אולם, על פי חוק זה, האישה מצדה מחויבת לגור עם בעלה תחת אותה קורת גג, וכן למלא חובותיה כלפיו. לפיכך, על פני השטח, לא מתקיימת החובה להשית על הבעל, במקרה זה, מזונות לאשתו מאחר ובני הזוג חיים בנפרד מזה מספר שנים.


השופט אף הוסיף וציין כי אף על פי שהחוק העברי מדבר גם על זכאות למזונות האישה במקרה בו בני הזוג חיים בנפרד שלא באשמת האישה, אולם גם אז מדובר בתקופה מוגבלת ולא "לעולמי עד".


לפי כל אלה, קבע השופט כי במידה ויפסוק לטובת התובעת במקרה זה, פסק הדין יעמוד כנגד הלך הרוח של הדין העברי הקובע מחויבות לשני הצדדים ולא רק לבעל. קרי, הבעל אמנם מחויב במזונות אך האישה מחויבת גם היא לקיים את התנאים לקבלתם.


ביהמ"ש: קבלת תביעתה עלולה להנציח את הסכסוך ביניהם


עוד לפי השופט, טענת האישה למזונות אף מתייתרת לנוכח העובדה כי נישואיהם למעשה איבדו כל תוקף מהותי, והם בבחינת נישואין "על הנייר" בלבד. לטענתו, חיוב הבעל במזונות עלול להנציח את הסכסוך הארוך ביניהם, ולהרחיק אותם מפתרון ראוי ומגירושין שיפעלו למען רווחתם של כל הצדדים המעורבים בעניין, לרבות ילדיהם שעומדים בתווך. עוד טען השופט, כי חיוב הבעל במזונות, עלול לשמש "קלף מיקוח" בידי האישה בכל תביעה עתידית בהליך הגירושין ובתוכו חלוקת הרכוש.


השופט אף הציע פתרון לבני הזוג במסגרת חוק יחסי ממון ושלל אפשרות של פתרון בדמות פסיקת מזונות לאישה, שבה, לפי טענתו, אין כל הגיון.


בהתייחסו לטענות האישה בדבר משכורתו הגבוהה של בעלה אל מול משכורתה הזעומה, וכן לטענה בדבר חלוקת הרכוש המעוכבת על ידי הבעל, קבע השופט כי טוב יעשו בני הזוג אם יתגרשו במהירה ויביאו את טענותיהם לבירור בבית הדין הרבני.


אין סיבה שהאישה לא תצא לעבוד ותכלכל עצמה בכבוד


לבסוף, קבע השופט כי לא מצא סיבה מוצדקת בגינה האישה לא יכולה לצאת ולעבוד במשרה מלאה ולכלכל עצמה בכבוד, ואפילו בעבור שכר מינימום. לסיכום דבריו, ציין השופט כי אכן לפי הדין העברי אין הבעל רשאי לחייב את אשתו לעבוד למחייתה, אולם במקרה כזה בו בני הזוג חיים בנפרד והבעל אף נושא במרבית הוצאות הילדים ומשלם להם מזונות, האישה מחויבת, מתוקף עיקרון תום הלב, לפחות לנסות להשתכר באופן עצמאי לפני שהיא תובעת את מזונותיה.

 

יש לך שאלה? 

פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!


לאור כל זאת, דחה השופט את תביעת האישה והמליץ לבני הזוג לזרז את הליך הגירושין. יחד עם זאת, בסיום דבריו, הבהיר השופט לבעל הנתבע כי במידה ויתברר כי הוא אכן מעכב את חלוקת הרכוש ביניהם ולפיכך את מתן הגט, תוכל האישה לערער על פסק הדין, ולתבוע את מזונותיה מחדש.