בית משפט השלום גזר אתמול (יום ד') מאסר בפועל על עובדת זרה אשר הורשעה בעבירת תקיפה של חסר ישע לאחר שנקטה באלימות כלפי קשישה בה טיפלה.


הנאשמת, אזרחית מולדובה בת 24, עבדה כמטפלת סיעודית אצל המתלוננת, שנפטרה כמה חודשים לאחר האירועים. הנאשמת עבדה אצלה כשנה, במהלכה גרה אצל המתלוננת ועמדה לשירותה 24 שעות ביממה כאשר היא מאכילה ורוחצת אותה ואף מבצעת פעולות ניקיון בבית.


הנאשמת ניערה את רגליה של הקשישה והצמידה את ראשה בכח למשענת הכיסא


לפי כתב האישום, בחודשים האחרונים לעבודתה, החלה הנאשמת להכות את המתלוננת. כך למשל, במקרה אחד ביקשה הנאשמת לחבוש את פצעיה של המתלוננת כשהיא ישובה בכhסא הגלגלים, והסיטה את ראשה באמצעות אגרופה כאשר היא מצמידה אותו בחוזקה אל משענת הכיסא. במקרה נוסף, הכתה הנאשמת את המתלוננת בידיה בעת שהלבישה אותה, ובמקרה אחר ניערה בחוזקה את רגליה בזמן שהיתה ישובה בכיסא הגלגלים.


לאור גילה הצעיר של הנאשמת, ולאור העובדה כי הנה לבדה לגמרי בארץ ללא רשת תמיכה, הוגש בעניינה תסקיר שירות מבחן. על פי התסקיר מדובר בבחורה צעירה אשר עזבה את ארץ הולדתה על מנת לפרנס את אמה החולה ואחיה הצעיר המצויים במצב כלכלי קשה ביותר. הנאשמת סיפרה לקצין שירות המבחן כי היא טיפלה בקשישה במסירות וברגישות, אולם במהלך השנה הידרדר מצבה הרפואי מאוד, והיא לא עמדה תחת העומס הקשה וסבלה מחוסר שינה, מעייפות כרונית ומקשיים נפשיים. לדברי הנאשמת, היא עצמה פנתה לבנה של המתלוננת וסיפרה לו על הקשיים ואף התייעצה עמו בעניין רצונה לעזוב. בתגובה ביקש ממנה הבן להישאר ולהמשיך לטפל באמו למרות הקשיים שפירטה בפניו.


לבסוף, קבע שירות המבחן כי על פי התרשמותו הנאשמת אינה מתאימה כלל לעבודה סיעודית ועל כן ציין כי קיים סיכון להישנות המקרים אם תעסוק הנאשמת שוב בטיפול וסיעוד. כמו כן, שירות המבחן לא נתן המלצה שיקומית מפאת היותה של הנאשמת עובדת זרה שאינה מדברת עברית.


המאשימה: הנאשמת פעלה באכזריות כלפי קשישה חסרת ישע


המאשימה, טענה כלפי הנאשמת כי במעשיה החמורים היא פגעה קשות באמון שנתנה בה המתלוננת ומשפחתה, וניצלה את העובדה כי מדובר בקשישה חסרת ישע שהיתה כל כולה נתונה לחסדיה של הנאשמת. המאשימה הדגישה את חומרת המעשים וטענה כלפיה כי במקום להאכיל ולסעוד את המתלוננת כפי שנשכרה לעשות, היא בחרה להתעלל בה ולהכות אותה, ותוך כך לגרום לה סבל וכאב אשר מתגבר נוכח העובדה כי לא היה בכוחה של המתלוננת להתנגד או להגן על עצמה אל מול פרצי האלימות. לטענתה, מדובר באכזריות של מטפל במטופל חסר אונים.


עוד טענה המאשימה כלפי המטפלת, כי למרות שהודתה במעשים, היא בחרה לנהל הליך הוכחות ובכך להרחיב את הנזק הנפשי של משפחת המתלוננת, וכן לא חסכה זמן שיפוטי מבית המשפט.


לבסוף, טענה המאשימה, כי נוכח המעשים החמורים דרוש עונש חמור אשר ירתיע את הנאשמת מחזרה עליהם ואף יעביר מסר ברור למטפלים סיעודיים באשר הם. המאשימה עתרה למתחם עונש שלא יפחת מ-12 חודשי מאסר.


ההגנה: הנאשמת פעלה מתוך מצוקה פיזית ונפשית ותשישות גוברת


להגנת הנאשמת, חזר בא כוחה על נסיבות חייה הקשות, ועל העובדה כי הגיעה לארץ כשהיא צעירה רק בת 21, וזאת על מנת לסייע למשפחתה ולאמה החולה. לטענת בא כוחה, הנאשמת היתה עובדת מסורה עד לחודשים האחרונים לעבודתה, והחברה שהעסיקה אותה היתה מאוד מרוצה ממנה, כמו גם בנה של המתלוננת אשר ביקש לא לעזוב.


עוד טען בא כוחה, כי הנאשמת עסקה בעבודה קשה מאוד ותובענית אשר בסופו של דבר, בעקבות הידרדרות מצבה של המתלוננת, הביאה את הנאשמת לקריסה פיזית ונפשית, כאשר מתוך קריסה זו פעלה הנאשמת באופן שאינו מתאים לאופייה. כמו כן, ציין שלאחר המעשים התחרטה הנאשמת מאוד ואף התנצלה בפני המשפחה. עוד טען בא כוחה כי היא ההליך המשפטי הארוך, שנמשך למעלה משנה, הכניס אותה לחרדות וקשיים נפשיים, והותיר אותה ללא עבודה, כאשר היא שוהה בארץ זרה ללא ביטוח רפואי וללא כסף.


הנאשמת הביעה חרטה וצער ופיצתה את משפחת המתלוננת


לבסוף, הזכיר בא כוח הנאשמת, את התסקיר החיובי שהוגש בעניינה, את העובדה כי הביעה צער וחרטה על מעשיה, ואת העובדה שהשתמשה בכסף המעט שנותר לה על מנת לפצות את משפחת המתלוננת ב-9,000 שקלים כפי שחויבה על ידי בית המשפט בהליך אזרחי. בסיום דבריו עתר בא כוחה למתחם עונש שנע בין 3 ל-6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.


בבואה לדון בעונש, התחשבה השופטת בנסיבות חייה הקשות של הנאשמת, בגילה הצעיר ובעובדה כי הביעה חרטה כנה ואמיתית ואף פיצתה את משפחת המתלוננת. כמו כן, קיבלה השופטת את הטענה שהנאשמת היתה עובדת מסורה לפני המקרים נשואי כתב האישום.


יחד עם זאת, קבעה השופטת כי למרות נסיבותיה של הנאשמת, עדיין לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר במעשים חמורים וקשים, וכי במעשיה הנאשמת השפילה, ביזתה והכאיבה לקשישה חסרת ישע אשר היתה נתונה לחסדיה.

 

יש לך שאלה? 

{%Forum%]


השופטת קיבלה את טענות המאשימה בדבר הצורך בעונש מרתיע, ועל כן גזרה על הנאשמת שנת מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר ו-10 חודשי מאסר על תנאי. השופטת לא השיתה קנס או פיצוי כספי על הנאשמת מאחר והתחשבה בעובדה כי כבר פיצתה את משפחת המתלוננת לאחר הליך אזרחי, וכי היא חסרת אמצעים.