בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעורו של אדם שהורשע בתקיפה על ידי בית משפט השלום וזיכה אותו מחמת הספק.
לפי כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום, בסוף יוני 2009, חשד המערער בשני נערים שעמדו בשביל הכניסה לבניין בו התגורר, שהם גנבו לו את העיתון עליו הוא מנוי מתיבת הדואר. משכך, יצא המערער מביתו וניסה לצלם את אחד הנערים. הנער התנגד לו וכיסה את פניו בעיתון, המערער הוריד את העיתון מעל פניו ורדף אחרי הנער שניסה לברוח, כשתפס אותו הכה אותו באגרופו בסנטר והפיל אותו לארץ, הנער נחבל בידו בעקבות הנפילה.
המערער לא הכחיש את הטענות נגדו, אולם טען כי מעשה האלימות היה בהמשך ישיר וכתגובה לכך שהנער ניסה להוציא מידיו בכוח את מכשיר הטלפון הסלולרי באמצעותו ניסה לצלם, וכי הוא פעל תוך הגנה עצמית.
בימ"ש השלום: הגרסה מהימנה אך עדיין מדובר בתקיפה "סתם"
בית משפט השלום קבע כי גרסתו של המערער היתה מהימנה ועקבית לעומת גרסתם של הנערים שנסתרה, כמו כן, קבע בית המשפט כי לא עלה בידי הנערים להוכיח כי ניזוקו או נפגעו פגיעה ממשית מהתקיפה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לאחר שהצליח המערער להשיב לעצמו את המכשיר הסלולרי, לא היה עוד צורך בתקיפת הנער, והוא היה יכול להתרחק מהמקום, עוד הוסיף השופט כי מדובר בתגובה חסרת פרופורציה להתגרות, אפילו אם היתה כזו, מצד הנער, שהרי הוא הצליח להפיל את הנער על הרצפה בחוזקה, ועל כך אין עוררין.
בסופו של דבר הורשע המערער בעבירה של תקיפה "סתם" ולא בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה כפי שהואשם בתחילה ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי למתלונן בסך 500 שקלים.
המערער: מדובר בהגנה עצמית
בערעורו, טען המבקש כי הוא לא מבקש לבטל את הכרעתו ואת ממצאיו של בית משפט השלום אלא להיפך, להתחשב בהם, ולקבוע לפיהם כי המערער פעל תוך הגנה עצמית ואין בו אשמה. המערער אף הזכיר את העובדה כי בית המשפט קבע כי גרסתו מהימנה לעומת גרסתם של הנערים וכי דחף את הנער כתגובה מיידית לרצונו של זה להוציא את מכשיר הטלפון מידיו. לטענתו, טעה בית המשפט כשקבע כי יכול היה ללכת מהמקום לאחר שהטלפון היה בידיו, מאחר והטלפון היה ברשותו רק לאחר שכבר נדחף הנער.
מנגד, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור. לפיה הטענות שהעלה המערער מנוגדות לאלו שנקבעו על ידי בית משפט השלום, וכי צדק בית המשפט בדחיית הטענה להגנה עצמית ועשה זאת על פי חוק ועל פי העדויות והראיות שהצטברו בתיק.
ביהמ"ש המחוזי: מזוכה מחמת הספק
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת העדויות קיבלו שופטי בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער וזיכו אותו מחמת הספק. בנימוקיהם להחלטה קבעו השופטים כי מתקיימת כאן טענה של הגנה עצמית, וזאת על פי מספר גורמים.
ראשית, טענו השופטים כי לאור גרסאות הצדדים, הן בחקירת המשטרה והן בבית המשפט, נמצא ספק סביר במישור העובדתי לגבי השאלה האם נדחף הנער אחרי שהמכשיר הסלולרי היה בידיו של המערער, או שמא המערער דחף את הנער בסמיכות לניסיונו לחטוף מידיו את הטלפון. משמעות שאלה זו הינה שמתקיים ספק סביר בעניין טענת המערער להגנה עצמית.
יש לך שאלה?
פורום ועדות שחרורים
פורום ערעור פלילי - אי הרשעה פלילית
שנית, בהתייחסם לקביעת בית משפט השלום לגבי חוסר הפרופורציה של הדחיפה, שהרי קביעה זו מתבטלת לנוכח האפשרות שהמערער דחף את הנער כשהם נאבקים על מכשיר הטלפון ועומדים קרוב אחד לשני. בסיטואציה כזו, גם לדחיפה קטנה תהיה השפעה גדולה על גופו של הנער.
לאור כל זאת, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער, וביטל את גזר דינו.
.JPG)
