בית משפט לענייני משפחה בתל אביב דן בשבוע שעבר בתביעתה של אם לילד אוטיסטי בבקשה לחייב את בת זוגה לשעבר בדמי מזונות. למרות היעדר חוזה כתוב ביניהן, קיבלה השופטת את התביעה וחייבה את בת הזוג במזונות.


21 שנות זוגיות מסתיימות בתביעה משפטית ובהכחשת קשר לילד המשותף


התובעת פגשה את בת זוגה הנתבעת ב-1989, לאחר כמה שנים עברו לגור יחד ואף ערכו טקס חתונה פרטי ללא הסכם כתוב, ובשנת 2001 רכשו יחד דירה בתל אביב. לאחר כשלוש שנים הביעה התובעת את רצונה בילדים, ובעידוד בת זוגה החלה בטיפולי הפריה מתרומת זרע אשר בסופן ילדה בן ב-2004 אשר אובחן כסובל מאוטיזם ומ-PDD.


כשש שנים לאחר הולדת הבן, בשנת 2010, נפרדו בנות הזוג עקב בגידתה של הנתבעת. לאור פרידתן, פנו בנות הזוג לבית המשפט בבקשה הדדית לפירוק שיתוף.


התובעת ביקשה, מעבר לבקשת הפירוק, דמי מזונות מהנתבעת, כאשר היא טוענת כי לעולם לא הייתה מביאה ילד מתורם זרע לבדה, ועשתה זאת אך ורק בעקבות העובדה כי בת זוגה מחוברת מאוד לילדים ואף עוסקת בחינוך מיוחד וכי ידעה שהיא תסייע לה בגידולו.


הנתבעת: אין כל קשר משפטי לילד


בתגובה לדרישת המזונות, טענה הנתבעת כי אין מקום לתביעה שכזו מאחר ואין לה שום קשר חוזי או ביולוגי לילד ואף לא הגישה עם לידתו בקשת אימוץ. לטענתה, בת זוגה ביקשה להרות לבדה, כאשר כבר מלידתו מידרה את הנתבעת מטיפולו בו, ולא שיתפה אותה בהחלטות גורליות הנוגעות לחייו. כמו כן, טענה להגנתה, כי כלל לא ראתה בילד בנה, למרות אהבתה אליו, וכי ידעה שלא תגדל את הילד מאחר והיחסים בינה ובין בת זוגה לא היו יציבים והיו רצופים בבגידות, למרות השנים הארוכות בהן חיו יחד.


בבואה לדון בבקשת המזונות, קבעה השופטת כי אכן לא ניתן לראות בבת הזוג כאם או כבעלת קשר משפטי כובל לילד, ולכן החליטה לבחון את העניין בראייה חוזית. בבחינה זו, ביקשה השופטת לבחון את המחויבות אליה נכנסו בנות הזוג בידיעה, את ההסכם הלא כתוב ביניהן, ואת ההכנות שעשו טרם כניסת הילד אל חייהן.


הנתבעת הגישה בעבר בקשה למשמורת על הילד


בשלב זה, פנתה השופטת לעדויות בנות הזוג ועדים מטעמן, כאשר התמונה העולה מתוך עדויות אלו היא שאף על פי שייתכן כי הנתבעת לא רצתה בילד מלכתחילה, הרי שנוצר קשר ביניהם מלידתו והיא הייתה שותפה באופן מלא בגידולו. כך למשל, מעידים עדים מטעם התובעת ואף מטעם הנתבעת בעצמה, כי היא לקחה את הילד לטיפולים בטיפת חלב, לגן הילדים, לגן המשחקים כשכל אותה העת דיברה עליו בגאווה כעל בנה. כמו כן, על פי אותן עדויות, ניתן היה לראות כי בנות הזוג מעולם לא הסתירו את העובדה כי שתיהן משמשות כאם לילד, וכי לא היה ספק לכל כי הן מגדלות אותו יחד במסירות.


עוד נתגלה במהלך המשפט כי הצהרותיה של הנתבעת עומדות בניגוד ובסתירה גמורה לתביעה אשר הגישה בעבר סמוך לפרידתן. אז הגישה הנתבעת תביעה לאפוטרופסות מידית על הילד ובקשה למשמורת, בטענה כי בת זוגה היא אמנם האם הביולוגית, אך אינה מסוגלת כלל לטפל בילד עקב דיכאונותיה התכופים וחוסר סבלנותה כלפי הסובבים אותה. היא דיברה אז על הקשר העז שיש לה לילד, אפילו שאינה בנה הביולוגי, ועל העובדה כי היא טיפלה בו הרבה יותר מאשר בת זוגה אשר הייתה רק מקלחת אותו בערבים.


עוד טענה אז בתביעתה, כי בעקבות עיסוקה, היא דאגה לטפל בו באופן מקצועי בריפוי בעיסוק, בטיפולי קלינאית תקשורת בתרפיה באומנות ועוד וכל זאת בסביבה הביתית והבטוחה שהילד היה זקוק לה.


אולם, לאחר שגילתה כי עם בקשת המשמורת עשויה להגיע גם בקשת דמי מזונות, ביטלה הנתבעת את תביעתה והכחישה קשר לילד.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!
פורום זוגות חד מיניים

 

כשנשאלה לפשר התביעה טענה הנתבעת כי הגישה תביעה זו רק על מנת שלא תנותק לחלוטין מן הילד ושתוכל לראות אותו בהסדרי ראיה.
השופטת לא קיבלה את הטענות בדבר אי קיום הקשר בין הנתבעת לילד, וקבעה כי הוכיחה הנתבעת שלא במתכוון, הן בתביעתה הקודמת והן בטענותיה הסותרות בהגנתה כי קיים קשר עמוק ביניהם וכי היא עודדה את בת זוגה בכל התהליך הארוך והקשה של ההפריה, ההיריון והלידה.


לפיכך, קבעה השופטת כי על הנתבעת לשלם דמי מזונות לתובעת למרות שמעולם לא נחתם ביניהן הסכם חוזי כלשהוא ומעולם לא ביקשה הנתבעת לאמץ את התינוק. לבסוף, נתנה השופטת הזדמנות לבנות הזוג להחליט האם הן מעוניינות בחקירה של צרכיו של הילד, ולפיכך בדיון לגבי הסדרי ראיה וכל המשתמע מכך.