בית המשפט העליון דן בשבוע שעבר (יום ה') בעתירתו של קטין שהורשע בהריגת דודו. בית המשפט דחה את עתירתו וקבע על המשך ריצוי עונשו.


כאשר היה כבן 12, גר המערער עם משפחתו בבניין דירות שהייתה שייכת לאביו. בכל הבניין גרו אחיו של אביו, וביניהם דודו המנוח, כאשר מאחורי הבניין ניצבה משחטת עופות בבעלותם.


בשנת 2010, אמו של המערער התלוננה במשטרה כנגד אביו על אלימות שהפגין כלפיה. בעקבות התלונה הורחק האב והתעוררה טינה רבה אליה מצד משפחתו הגרה בבניין. הם מנעו ממנה גישה למשחטת העופות והפצירו בה לחזור בה מתלונתה. האם סירבה, ולאחר מספר הליכים משפטיים ניגשה למשחטה על מנת לנקות אותה ולהפעיל אותה מחדש. היא פחדה לעשות זאת לבדה לכן הזמינה שוטרים למקום, אך החליטה לגשת לפני שהגיעו ולנסות לפתוח את המנעולים שהניחו שם אחיו של בעלה.


משראו את ניסיונותיה, ניגשו האחים אל האם והחלו מתגרים בה, מאיימים עליה ומקללים אותה. אחי האב המנוח, ירד אף הוא למקום אך נעצר על ידי שכנו שהוביל אותו חזרה אל ביתו. מאוחר יותר, ירד שוב המנוח למשחטה וגילה כי גיסתו הצליחה לפרוץ את המנעולים ולהיכנס לחנות.


דקר את דודו בגבו באמצעות סכין שחיטה


המערער הבחין בכל ההתרחשות וירד בעקבות דודו אל עבר המשחטה. הדוד החל לצעוק ולקלל את אם המערער. המערער בתגובה השליך בקבוק מים על דודו ואז התפתח עימות פיסי ביניהם כאשר האם בשלב מסוים נכנסת למשחטה עם בנה כאשר המנוח נכנס אחריהם. המנוח ניצל אז את ההזדמנות והתנפל על האם והחל להכות אותה ולבעוט בה עם רגליו, אך באופן שלא הותיר סימן משמעותי על גופה. באותו הזמן, ניגש המערער אל מחסן המשחטה, הוציא משם סכין שחיטה באורך 18 ס"מ עלה על מדרגה ודקר את המנוח בגבו בצדו השמאלי.


המנוח יצא מן המשחטה והלך לכיוון ביתו כאשר בדרך הוא מתמוטט ומת.


להגנתו, טען המערער במשפטו כי נהג בתגובה לאלימות של דודו, ומתוך התגוננות עצמית והגנה על שלומה של אמו. כמו כן, טען כי כלל לא היה מודע לעובדה כי דקירה כזו עלולה להוביל למוות.


בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, לא קיבל את טענתו בדבר ההגנה העצמית, שהרי דודו ירד למקום ללא כל אמצעי נשק, וכן לא איים על האם באופן כזה שהיה חשש שמא יהרוג אותה. הוא לא חנק אותה ולא איים עליה בנשק כלשהו. עקב גילו הצעיר, לא יכול היה בית המשפט לגזור עליו מאסר בפועל, ולכן הטיל עליו שהייה במעון סגור עד גיל 18.


המערער: ביקש להגן על חיי אמו בכל מחיר


בערעורו טען המערער באמצעות בא כוחו, כי העונש שהוטל עליו חמור ביותר וכי גם אם בית המשפט לא קיבל את טענותיו בעניין ההגנה העצמית, עדיין יש מקום לטענת הגנה עצמית סובייקטיבית. לפי דבריו, יש להתחשב בסייג שנקרא "הגנה עצמית מדומה" אשר לפיו אדם המתנהג שלא בהתאם לסיטואציה כי הוא סבור שהסיטואציה חמורה יותר, על בית המשפט להתייחס למעשיו כאילו היה באותו מצב חמור כפי שסבר. לפיכך, טען המערער, על בית המשפט להתחשב בעובדה כי הוא באמת חשב שאמו נמצאת במצב סכנת מוות וכי הוא ביקש להגן עליה בכל מחיר.


בית המשפט העליון התייחס לטענה זו, וקבע כי לא כך הוא המצב. לפי ראיות מוקדמות וכן עדות מוקדמת שנתן הקטין בתצהירו לאחר המקרה, כלל לא היה ניכר כי פעל מתוך הגנה עצמית, או כי חשש באמת לחיי אמו. הסיבה היחידה שעלתה מכל הראיות הייתה העובדה כי הקטין פעל מתוך רצון להסיר את העלבון ולנקום בדודו על שפגע בכבודה של אמו ובכבודו שלו כבנה.


כמו כן, חזר הקטין בערעורו על הטענה כי לא היה כלל מודע לנזק שעלולה לגרום הדקירה. לפי דבריו, בית המשפט המחוזי התעלם מהיותו קטין ורך בשנים, ומהמצוקה הנפשית הגדולה בה היה נתון בעת שראה את אמו תחת מתקפת אלימות.


שופטי העליון דחו גם טענה זו, באומרם כי לא הוכח בשום מקרה כי ילד בגיל כזה אינו מודע לתוצאות דקירה בגב אדם. לפיהם, הילד, למרות גילו הצעיר, היה מודע למעשיו ומודע לתוצאות דקירת הסכין בגב דודו, ובין כה וכה העניין אינו רלוונטי להגנתו שכן גם אם תתקבל טענתו עדיין חייב הוא בעונש. בנוסף, הזכירו השופטים את העובדה כי בית המשפט המחוזי אף קיצר את עונשו בשנתיים, בעקבות מכתב שהתקבל מאשת המנוח המבקשת מבית המשפט לרחם על הקטין.

 

יש לך שאלה? 

פורום ערעור פלילי - אי הרשעה פלילית
פורום בג"צ
פורום עבריינות נוער


לאור כל זאת, דחו שופטי בית המשפט העליון את הערעור, וציינו בהחלטתם כי לפיהם, העונש שקיבל הינו ראוי והולם. לפיכך, יישאר הילד במעון סגור עד להגיעו לגיל 18.