בית משפט השלום בחדרה, דן בתביעה של אב ובתו שביקשו מחברת הביטוח "הפניקס" את כספי הביטוח המגיעים להם, לכאורה, בעקבות גניבת מכוניתם באזור כפר סבא. 


התובע: הרכב נגנב בעת שטייל עם בתו בקניון כפר סבא


בת התובע הינה קטינה, ומוגבלת בשיעור של 100% נכות המתניידת באמצעות כיסא גלגלים. האב התובע, הינו אלמן ומשמורן יחיד של בתו. לצורך הסעתה ממקום למקום, רכש התובע רכב מיוחד המאפשר התנהלות נוחה עם כיסא גלגלים, כאשר הוא מסתייע לשם כך במימון חלקי של המוסד לביטוח לאומי.


חברת הביטוח "הפניקס" ביטחה את מכונית התובע בפוליסה לרכב פרטי, כאשר היא משועבדת בחלקה לטובת הביטוח הלאומי. ברכב הותקנה מערכת איכון של איתוראן שתהווה בהמשך חלק מכריע מתוצאות המשפט.


בתביעתו טען התובע כי בספטמבר 2011 בשעה 08:30 בערך החנה את רכבו סמוך לסניף בנק ומרכז קניות, וניגש לטייל בקניון עם בתו. לאחר כשעתיים התקבלה לדבריו שיחת טלפון מחברת איתוראן כאשר הם מבקשים ממנו לבדוק האם רכבו נמצא במקומו. לאחר כחצי שעה, לטענתו, הגיע התובע לחניה וגילה כי הרכב אינו בנמצא. משכך, ניגש התובע לתחנת המשטרה שם הגיש תלונה בגין גניבת הרכב.


לכאורה, היה ניתן לחשוב כי מדובר במקרה גניבה רגיל, וכי על חברת הביטוח לפצות את בעל הרכב, אלא שעדות זו הינה התביעה כולה. התובע הסתמך בתביעתו על דבריו בלבד, ולא הביא ולו ראיה אחת אשר תמכה בעדותו. יתרה מכך, עדותו הייתה מלאה בסתירות וחורים אשר לא עלה בידיו להסביר באופן שהניח את דעתו של בית המשפט.


אין ספור סתירות בעדות אחת


בפתיחת דבריה מפרטת השופטת את הסתירות הרבות אחת אחרי השנייה שהתגלו בעדותו. ראשית, התייחסה השופטת לעניין הזמנים. התובע לא יכול היה להחליט מתי בדיוק התרחשו הדברים, כאשר בתחילה טען כי כל העניין הסתיים בשעה 11:45, אך כאשר עומת עם העובדה שתלונתו הוגשה בשעה 13:05, שינה התובע גרסתו בעדות מגומגמת, וטען כי התכוון לומר שהגניבה התרחשה ברבע לשתיים עשרה והוא אכן הגיע לתחנת המשטרה באחת.


כמו כן, בעדותו של קצין הביטחון של חברת איתוראן סיפר הקצין כי התבצעו חמש שיחות טלפון לתובע מהמוקד, וכאשר ביקשו ממנו לבדוק היכן נמצא רכבו, אמר שהוא נמצא בקרבת מקום וכי יגיע לרכבו בתוך חצי שעה. בפועל הגיע התובע למקום בתוך 55 דקות, כאשר בעדותו לפני השופטת הוא טוען כי הוא מיהר למקום ו"רץ" עם בתו כשהיא בכיסא הגלגלים, אך בתצהירו העיד כי הלך לאיטו עם כיסא הגלגלים.


גם לגבי המקום התגלו סתירות בעדותו, כאשר בתחילה טען כי נסע עם בתו לכפר סבא על מנת לטייל איתה בקניון, ולאחר מכן סתר את עדותו כשהוא טוען כי נזכר שבעצם נסע לכפר סבא במטרה להפקיד כסף בסניף הבנק אשר חנה בסמוך לו. אולם גם גרסה זו נסתרה מאחר שלא זכר כמה רצה להפקיד, ממי קיבל את הכסף כאשר השופטת מציינת כי הינו פושט רגל וחי על קצבה, וכן לא הסביר את העובדה מדוע לבסוף כלל לא נכנס אל הסניף ולא הפקיד דבר. התובע ניסה להסביר כי רצה להיכנס אך משראה שהיה תור ארוך במקום החליט ללכת לטייל עם בתו בקניון, אך השופטת הביעה תמיהה על כך שבשעה 8:30 בבוקר כפי שטען, הסניף היה כבר עמוס באנשים, וכן תמהה על העובדה שהתובע החליט לנסוע עד לכפר סבא כאשר חשבונו מתנהל בסניף בהרצליה.


בעקבות הוצאת תמלילי השיחה שערך התובע עם חברת איתוראן, התגלו קשיים נוספים. כך למשל, לא ידע התובע לספר באיזו שעה עזב את רכבו, כאשר הוא מנסה גרסאות שונות כאשר שעות שלמות מבדילות ביניהן. כמו כן, סיפר כי חנה את הרכב ליד סניף בנק ובסמוך לקניון, דבר שהוא בלתי אפשרי מאחר ובין סניף הבנק לקניון ישנו מרחק הליכה של חצי שעה.


התובע לא הצליח להביא ראיה אחת התומכת בעדותו


סתירה נוספת ומשמעותית בדברי התובע כרוכה בהגשת התלונה במשטרה. על גבי טופס התלונה נרשם בבירור כי התלונה הוגשה בתחנת טייבה-שרון, כאשר בשולי הטופס ישנה חותמת של תחנת משטרת כפר סבא. השופטת לא קיבלה את גרסת התובע לפיה התלונה הוגשה בכפר סבא אך עקב כתובת מגוריו השתמשו בטופס אחר, וציינה כי מדובר בטענה לא סבירה בעליל. מה גם שלא הביא התובע עדותו של שוטר מתחנת כפר סבא שהיה יכול אולי להוכיח את טענתו, ותחת זאת הסתפק בטופס שאינו מוכיח דבר ורק מעלה תמיהות ביחס לעדותו.


כמו כן, התובע לא הביא ולו מסמך אחד שיתמוך בעדותו כי שהה בכפר סבא באותו היום. אפילו הטענה שלקח מונית לתחנת המשטרה לא הסתמכה על ראיה, ויותר מכך התקבלה בכמה גרסאות שונות כאשר בתחילה הוא טוען שהזמין מונית משירות המודיעין 144, לאחר מכן טען שעצר מונית בדרך, ואחר כך שהזמין מונית דרך מספר שניתן לו משירות המודיעין וכן הלאה.


לעומתו, מצאה השופטת את עדות קצין הביטחון של חברת איתוראן מהימנה ועקבית, וקיבלה את הטענה כי מערכת האיכון במכונית הייתה תקינה, וכי עצם העובדה שההתראה הראשונה התקבלה כאשר הרכב כבר היה בשטחי הרשות, היכן שנמצא לבסוף, מוכיחה את הטענה כי הרכב יצא משטחי ישראל או כפר סבא כעדות התובע, באמצעות משתמש חוקי.


לבסוף, פנתה השופטת והתייחסה למניע הכלכלי החזק שיש לתובע בהגשת תביעה מסוג זה בהתחשב בעובדה כי התובע הינו פושט רגל, אשר חייב כספים לשוק האפור, ונמצא במצב כלכלי קשה ביותר.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעת ביטוח
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום עבירות רכוש | גניבה | פריצה


לאור כל זאת, העדיפה השופטת את גרסת חברת הביטוח ודחתה את תביעת התובע. לפיכך, חייבה אותו השופטת בתשלום הוצאות המשפט בסך כולל של 10,000 שקלים. כמו כן, הורתה, עקב החשש כי התובע היה בעצמו מעורב בגניבת הרכב, על העברת פסק הדין למחלקה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי, וכן העברתו לדיון פקיד סעד לפי חוק הנוער כדי לבדוק האם יש מקום למנות אפוטרופוס אחר או נוסף לבתו של התובע.