בית משפט השלום בתל אביב דן השבוע (א') בתביעתו של אדם שהרג את גרושתו, אשר ביקש לקבל לידיו את דמי הביטוח שלה מחברת הביטוח "מגדל". בית המשפט דחה תביעתו.
התובע, בעל חנות, אושפז בכפייה בינואר 1994 עקב התקף פסיכוטי בבית החולים טירת הכרמל לחולי נפש ושם אובחן כסכיזופרן. הוא טופל תרופתית במשך 3 חודשים ושוחרר לביתו. לאחר חודש חזר שוב לאשפוז לחודש נוסף.
במאי 1995 התגרשו בני הזוג, והסדירו חלוקת רכוש ללא התייחסות לפוליסות הביטוח שעשו והמנוחה לא שינתה את המוטבים בפוליסה שלה, שהיו בעלה ושני ילדיהם.
באוגוסט 1995 כשלושה חודשים לאחר הגירושין הרג התובע את גרושתו. לפי חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט, דווח כי עוד לפני האשפוז חווה התובע בעת התקף פסיכוטי התגלות של מלאך שהיה פוקד עליו לעשות כל מיני דברים, ולא יכול היה לסרב להם. לאחר טיפול תרופתי ואשפוז, קולות המלאך התמעטו.
מלאך הורה לתובע להרוג את גרושתו על מנת שתתאחד עם אימה
כמה זמן לאחר אשפוזו, הפסיק התובע לקחת כדורים ויצא למילואים. כאשר יצא לחופשה, חווה הופיע המלאך ואמר לו כי הייעוד של גרושתו הוא להתאחד עם אמה המנוחה. לאחר כמה ימים שוב נגלה המלאך כאשר הפעם ביקש מהתובע להביא את האקדח ולירות גרושתו. התובע עשה כדרישת המלאך וירה בה. לאחר המקרה, טען התובע כי כל העת חש שהוא "פועל על אוטומט" ולא היה מודע למעשיו.
התובע הועמד למשפט בגין עבירת רצח, כאשר כל הפסיכיאטרים, הן מטעם ההגנה, הן מטעם המדינה והן מטעם בית המשפט טענו כי התובע לא היה אחראי למעשיו, כי הוא פעל מתוך התקף פסיכוטי וכי מצבו מידרדר כל העת ולכן אינו יכול לעמוד לדין ולעבור הליך משפטי סבוך. לאור המלצותיהם, הופסקו ההליכים הפלילים נגד התובע והוא אושפז בבית החולים שער מנשה במחלקה סגורה, כאשר הוא מועבר בהדרגתיות למחלקה פתוחה בבית חולים אחר ולאחר מכן למחלקת שיקום עד שלבסוף שוחרר בשנת 2004. מאז ועד מועד התביעה התגורר בהוסטל לפגועי נפש.
ילדי התובע והמנוחה אומצו לאחר מות אימם על ידי דודם אחי המנוחה. בשנת 2000 תבעו את חלקם בפוליסת הביטוח של אמם, ואז נודע לתובע כי גם הוא רשום כמוטב בפוליסה. לאחר שהגיש בקשה לקבל את חלקו טענה חברת "מגדל" כי חלה התיישנות בתביעתו.
התובע טען בתגובה כי חברת הביטוח הסתירה ממנו את חלקו בפוליסה במכוון וכי כלל לא ידע שהוא מצוין כמוטב בביטוח עד אותה העת. כמו כן, לטענתו לא הייתה לו סיבה לחשוב כי הינו מוטב בפוליסה עקב הנסיבות. באותו המעמד הגיש התובע תביעה כנגד הקרן לטיפול בחסויים ששימשו כאפוטרופוסים שלו אותו הזמן על שלא פעלו לטובתו ולא יידעו אותו בדבר זכויותיו.
מגדל בתגובה דחו הטענות וציינו כי התובע והמנוחה ערכו יחד את פוליסות הביטוח שלהם, וכי היה מודע לעובדות. מה גם, שלפיהם לא הסתירו דבר ובאמצעות בירור פשוט בין אם בעצמו ובין אם על ידי באי כוחו יכול היה לדעת.
הקרן לטיפול בחסויים טענו כי עשו ככל שביכולתם לגלות האם הינו מוטב בפוליסה וכי לא נפל פגם במעשיהם.
התובע: זכאי לפוליסה כפולה מאחר והמנוחה מתה בתאונה
לגבי זכותו המהותית לפוליסת הביטוח של גרושתו אותה הרג, טען התובע כי לא הרג אותה בכוונה ולא היה אחראי למעשיו עקב מחלתו וכפי שנקבע בבית המשפט. עובדה היא כי לא הורשע במעשים וכי אושפז בבית חולים לחולי נפש. כמו כן, טען התובע כי מותה של גרושתו אף נחשב לתאונה, וזאת בשל העובדה שלא יכול היה לצפות את מעשיו כל שכן המנוחה עצמה, ולפיכך, הינו זכאי לפיצויים כפולים בהתאם לתקנות הפוליסה.
חברת מגדל טענה מנגד כי לפי הדין האזרחי וכן בהתאם לדין הירושה אינו זכאי התובע לרשת את כספי הביטוח ואכן נחשב למי שהרג את המנוחה. כמו כן, תביעתו אינה מוסרית ומנוגדת לאמות מידה מוסריות של הציבור כולו בבחינת "לא ייצא החוטא נשכר". כל שכן, הריגת המנוחה אינה יכולה להיחשב תאונה אלא רצח ומכיוון שכך הפוליסה בכל מקרה לא מכסה את האירוע.
החברה אף טענה כי לאור הגירושים של בני הזוג ולאור העובדה שהרג אותה התובע בסמוך לגירושיהם, ייתכן מאוד הדבר כי עמדה המנוחה לפעול להסרתו מרשימת המוטבים אך לא הספיקה לעשות כן לפני שנרצחה על ידו, או שפשוט נשכח ממנה הדבר.
"הרצחת וגם ירשת?"
במהלך מתן הכרעתה פירטה השופטת את נימוקיה כשהיא מסתמכת על פסקי דין קודמים העוסקים בבקשות דומות, כאשר היא מציינת כי חברת מגדל אכן הסתירה את הפוליסה במכוון מהתובע, כך לפי ראיות שהובאו לפני בית המשפט, וכי תביעתו אכן לא התיישנה. כמו כן, הקרן לחסויים אף היא ידעה על הפוליסה ולא גילתה לתובע מאחר וסברה כי עקב נסיבות מותה של המנוחה אינו זכאי לחלקו בפוליסה.
עוד הוסיפה השופטת כי חברת "מגדל" לא פעלה כראוי והיא מחויבת לגילוי מלא של זכויות המבוטח או המוטב ולהתנהלות בתום לב. כמו כן, למרות העובדה כי התובע ידע לכאורה על הפוליסה לא היה מקום לייחס לו את אותו ידע וצלילות לאחר המקרה.
יחד עם זאת, לאור נסיבות המקרה קבעה השופטת כי דינו של התובע כמוטב חולה נפש, לא יהיה שונה מדינו של יורש חולה נפש הפסול לפי חוק הירושה. לפי דבריה, התובע הרג את המנוחה מתוך רצון (או רצייה כמונח המשפטי) על אף העובדה שלא הורשע בעבירת רצח, וכך לפי הגדרה משפטית. לכן אינו זכאי לרשת את המנוחה בבחינת "הרצחת וגם ירשת". כמו כן, בעקבות ההריגה הוא בעצם הגדיל את ההטבה הביטוחית שנתנה לו המנוחה בחייה ולפיכך אינו רשאי ליהנות מכספי הביטוח שכן אין הביטוח משלם למוטב אשר גרם, ביודעין או שלא ביודעין, למותו של המבוטח.
יש לך שאלה?
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום ביטוח חיים
פורום עיזבון וירושה
לאור כל זאת, נדחתה תביעת התובע והוא חויב בתשלום הוצאות משפט של הנתבעות וכן בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 13,000 שקלים.
