בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדרש בשבוע שעבר להכריע בדבר זכאותה לקצבת הבטחת הכנסה של מבוטחת הנתמכת כלכלית על ידי משפחתה.


התובעת, כבת 51, מנהלת מוסך והנדסאית רכב במקצועה, הרתה כשהייתה בת 47 מתרומת ביציות. היא מימנה מכיסה את טיפולי ההפריה הממושכים והיקרים, כאשר לבסוף נכנסה להריון וילדה תאומות בשנת 2009. עד ללידת בנותיה, התובעת כלכלה עצמה, ולא היתה זקוקה לעזרה או קצבה כלשהי.


כאשר הסתיימה חופשת הלידה, למרות שרצתה בכך התובעת, התקשתה מאוד לחזור לעבודה עקב מצבה הכלכלי ואי יכולתה לממן מעון עבור הפעוטות. משראו הוריה את מצוקתה הכלכלית, למרות שהינם מעל לגיל שמונים ומקבלים סיוע בעצמם, סייעו לה ככל שביכולתם מידי חודש בסכום כסף קטן על מנת שתוכל להתקיים ולפרנס את בנותיה.


ביקשה הבטחת הכנסה והודתה על קבלת התמיכה מהוריה


לאור מצבה העגום, החליטה האישה בנובמבר 2010, לפנות למוסד לביטוח לאומי ולבקש קצבת הבטחת הכנסה. במכתבה אליהם תיארה את מצבה הכלכלי הקשה, וציינה את העובדה כי למרות שרצתה לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה, לא הצליחה לעשות כן בשל המצב הכלכלי שאף הורע מאוד מאז מאחר והיא אינה עובדת מזה 10 חודשים. כמו כן, פירטה את הקושי לשלם את החשבונות השוטפים כאשר היא סוחבת חוב ארנונה גדול, ולא מוציאה אגורה, כך לפי טענתה, מעבר לדרוש.


כמו כן, ציינה התובעת במכתבה כי היא מקבלת עזרה כלכלית קטנה מהוריה, אשר מקבלים קצבה בעצמם ואינם עובדים.


לפי הנתונים שהוצגו לפני בית המשפט, ניתן לראות כי במהלך אותה שנה הופקדו בין החודשים יולי – דצמבר כאלפיים שקלים בממוצע בחודש מהוריה.


בקשתה של התובעת מהמוסד לביטוח לאומי התקבלה, למרות תמיכת הוריה, והמוסד החל לשלם לה הבטחת הכנסה בסך כ- 3000, שקלים בחודש, לשנת 2010 ולשנת 2011. אולם, מה שלא היה ידוע לתובעת הוא שהמוסד החליט לבחון האם הוריה ימשיכו לתמוך בה אף לאחר קבלת הגמלה, ולשם כך יזמו "מעקב לעתיד" אחר הכנסותיה של התובעת.


לפי עדותה של התובעת, על אף הקצבה התקשתה לעמוד בתשלומים השונים ובפרנסת בנותיה, לשם כך נעזרה בהוריה, אשר המשיכו להעביר לה כספים באותם סכומים כפי שעשו לפני שהחלה לקבל את הקצבה.


המוסד לביטוח לאומי גילה תמיכה כלכלית והפסיק לאלתר את הקצבה


המוסד לביטוח לאומי, שעקב אחרי הכנסותיה של התובעת, אישר את חשדותיו המוקדמים והודיע אחר כבוד למבוטחת כי הוא מקזז לאלתר את הסכומים שהועברו לה בחודשים בהם קיבלה תמיכה מהוריה. עקב מצבה הכלכלי הקשה שהיתה התובעת נתונה בו, נוצר לה בעקבות הקיזוז חוב מידי כלפי המוסד לביטוח לאומי על סך 10,034 שקלים. יתר על כן, הוסיף הביטוח הלאומי ובישר לתובעת כי מעתה יופחת סכום הקצבה.


התובעת לא ידעה את נפשה, היא לא שיערה שכך יהיה, והייתה בטוחה כי מאחר וציינה במכתבה שהיא מקבלת עזרה מהוריה, ואף על פי כן קיבלה הקצבה, נתן בכך המוסד את הסכמתו. היא שלחה מכתב למוסד והודיעה על ביטול תמיכתם הכלכלית של הוריה לאלתר, ובתגובה ביטל המוסד את החלטתו להפחית את הקצבה אך השאיר את החוב עומד.


לפיכך, פנתה המבוטחת, באמצעות עורך דין מהסיוע המשפטי בבקשה לבטל את הגזירה ולהשיב לה את קצבתה. בבקשתה טענה כי הסכומים שקיבלה מהוריה לא נחשבים כהכנסה נוספת מאחר והם אינם קבועים וכן מדובר בסכומים צנועים המשלימים את הקצבה באופן שיקל על פרנסת בנותיה.


מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי כי לאור פסיקה קודמת במקרים דומים ולמרות שמדובר בסכומים צנועים, הכספים נחשבים להכנסה חודשית, ואכן הופקדו מידי חודש לחשבונה של התובעת. כמו כן, הסתמך המוסד על ההנחיות שקיבל מהמדינה בנוגע לשאלה מה נחשב הכנסה. לפיהן, תמיכה נחשבת הכנסה כאשר היא ניתנת במהלך 6 חודשים באופן רציף, או 6 חודשים מתוך 9 חודשים באופן שאינו רציף, מאחר והתובעת קיבלה משך 6 חודשים רצופים סכומי כסף, נחשבת התמיכה בה להכנסה חודשית קבועה, ועל כן לא מגיעה לה קצבת הבטחת הכנסה כחוק.


בית המשפט: המוסד לביטוח לאומי פגע בזכותה להתקיים בכבוד


בפתיחת דבריה, מציינת השופטת את חשיבות המוסד בסיוע לאנשים הנזקקים לתמיכה כלכלית מפאת אי יכולתם לעבוד או להתקיים בכוחות עצמם.


בהתייחסה לטענת המוסד לביטוח לאומי בדבר ההנחיות, קבעה השופטות כי הן פוגעות באופן ניכר בזכות החוקתית של התובעת להתקיים בכבוד, ולכן היא דוחה טענות אלה. עוד קבעה השופטת כי תמיכות אקראיות של בני משפחה ביקיריהן מפאת מצוקת פרנסה, לא תיחשבנה כהכנסה בכל הנוגע לקביעת זכאות לקצבת הבטחת הכנסה.


השופטת התייחסה לעובדה כי התובעת פנתה בתום לב למוסד שאמור לסייע לה, בתור אם חד הורית לתאומות פעוטות, כאשר היא מתוודה בפניהם כי היא מסתייעת בהוריה בפרנסת בנותיה. המוסד לא סתר את דבריה בעת הבקשה ולא הודיע לה על כוונתו לסכל את בקשתה ולעקוב אחריה. המוסד אף לא הוכיח במהלך המשפט כי הקצבה אותה שילם לתובעת היתה מספיקה לקיום בכבוד של שלוש נפשות.


לאור כל זאת, הביעה השופטת את מורת רוחה מהתנהלות המוסד לביטוח לאומי בעניין זה, קיבלה את התביעה במלואה וחייבה את המוסד להחזיר לתובעת את כל הסכומים אשר קוזזו בגין ההפחתה ולשלם לה סכום מלא מכאן ואילך. כמו כן, הוסיפה השופטת בסיום דבריה, כי פסק דין זה יובא לתשומת לבם של כל הגורמים הרלוונטיים במוסד לביטוח לאומי העוסקים במתן קצבאות הבטחת הכנסה.