בית משפט השלום בהרצליה פסק בשבוע שעבר לטובת אדם שתבע את חברת "בזק" ואת עיריית נתניה לאחר שנפל לבור שנפער במדרכה ובתוכו טלפון ציבורי ישן. בעקבות המקרה טען כי אינו יכול לחזור לעבודתו הפיזית במהותה וכי הוא מתקשה להתפרנס.
טלפון ציבורי מונח בתוך בור באמצע מדרכה ברחוב חשוך, מי אשם?
לפי כתב התביעה, בערב גשום וסוער במיוחד בשנת 2006, עשה התובע את דרכו הביתה בסוף יום עבודה. הרחוב היה חשוך מאוד, והוא החיש צעדיו על מנת להגיע במהירות הביתה כאשר נתקל בדרכו בדבר מה ונפל לבור. לאחר הנפילה התברר לו כי נתקל במכשיר טלפון ציבורי ישן, אשר היה מונח לו בתוך הבור. לדבריו הוא צעק מכאב, ואנשים שהיו במקום הגיעו לסייע לו ולקחו אותו אל בית החולים.
בעקבות הנפילה, אושפז התובע (כבן 45 בקרות התאונה) עם שבר בברך ושוחרר כעבור עשרה ימים, נקבעו לו שלושה חודשי מחלה מלאים. לאור המקרה, הגיש תביעה כנגד חברת "בזק" עקב רשלנותה וכנגד עיריית נתניה מאחר והתאונה קרתה בשטח הנמצא בשליטתה.
לטענתו, הוסיף התובע כי מדובר בנזק לא טבעי וכי הוא אינו צריך לשאת באשם תורם, בין השאר בשל העובדה כי המקום היה חשוך מאוד והבור היה פעור באמצע מדרכה המיועדת להולכי רגל.
המוסד לביטוח לאומי קבע 19% נכות לתובע, כאשר הוא מצדו טען לנכות תפקודית של 25% מאחר והוא איבד את יכולתו לעבוד בעבודה הפיזית בה עבד טרם התאונה. בתגובה, המוסד לביטוח לאומי הצטרף לתביעה, ותבע לשיפוי בגין הפיצוי שניתן לתובע בסך 237,992 שקלים.
"בזק" ועיריית נתניה מטילות את האחריות זו על זו
מנגד, הכחישו הנתבעות את טענות התובע והסירו אחריות תוך שהן מטילות אותה זו על זו. להגנתה, טענה חברת בזק כנגד עיריית נתניה כי הטלפון הוסר כשנה ממועד התאונה בעקבות מעשה וונדליזם, לפיכך, מרגע הסרתו, הוא אינו באחריותה עוד, והעירייה היא זו האחראית לתיקון כל פגם או ליקוי שנוצר בעקבות מעשה שכזה.
כמו כן, טענה החברה כנגד התובע, כי היה עליו להיזהר מאחר שהכיר את האזור וידע על המפגע, כך לפי עדותו, ולכן מטבע הדברים עליו לשאת באחריות. לבסוף, טענה החברה, כי כלל לא הייתה מודעת לאותו מפגע עד לקרות התאונה ולכן אין זה סביר להטיל עליה אחריות, בעיקר בשל העובדה כי אין היא יכולה לדעת בכל רגע מהו מצבם של מתקניה הרבים הפזורים בכל רחבי הארץ.
מהצד השני, הטילה עיריית נתניה את האחריות על חברת "בזק" וטענה כלפיה כי בשל העובדה שמתקן הטלפון נמצא בבעלותה ואף הותקן על ידה ללא היתר, היא חייבת לשאת באחריות המלאה לתאונה. מה גם, לפי העירייה, המתקן כלל לא הוסר בשל מעשה וונדליזם אלא מסיבה עלומה מבלי שתוקן או הוחלף על ידה.
כמו כן, טענה העירייה, כי גם אם אכן מדובר בהשחתת המתקן, באחריותה של חברת בזק לוודא כי הוסר כהלכה או תוקן לחילופין, לבצע מעקב ולדאוג לרישום מסודר, בעיקר לאור העובדה כי לפי עדות התובע מכשיר הטלפון היה תקין זמן קצר לפני התאונה, ולכן כל טענה כלפי העירייה בדבר אי התייחסותה למפגע משך חודשים רבים בטלה ומבוטלת.
בהתייחסה לעדות התובע בדבר החושך המוחלט ששרר במקום ואשר הכשיל את רגליו, טענה העירייה כי אין להתייחס לעדות זו מאחר והיא ניתנה ממרחק של חמש שנים מקרות התאונה ואין בידה להוכיח אם היה או לא היה. כמו כן, טענה כי התובע נהג בפזיזות, לא נזהר כראוי ולכן על בית המשפט להטיל עליו אשם תורם.
בית המשפט: מדובר במפגע מסוכן ולא טבעי
בבואה לתת החלטתה, קבעה השופטת כי אכן מדובר במפגע המהווה סכנה בלתי רגילה, והגורמים האחראיים אשר אמונים על בטיחות הציבור היו אמורים למנוע ולהסיר את המפגע, או לכל הפחות להזהיר ממנו באמצעות תאורה, גידור או תיקון. לפיכך, מה שנותר היה על השופטת הוא להחליט מיהו האחראי למפגע.
השופטת קיבלה את טענת בזק בדבר אי יכולתה לבדוק בכל רגע מה מצבם של מתקניה הרבים אך יחד עם זאת קבעה כי לא עלה בידיה להוכיח כי המתקן הוסר ללא ידיעתה על ידי מעשה וונדליזם, ולא הביאה שום עדויות שיתמכו בטענתה. לפיכך, עליה לשאת באחריות.
לגבי הנתבעת השנייה, עיריית נתניה, קבעה השופטת כי לאור העובדה הברורה כי העירייה אמורה להגן על תושביה ולטפל במפגעים העלולים לסכן את הציבור, וכן לפי העולה מן הראיות לפיהן העירייה לא דאגה לתאורה נכונה ולא הסירה את המכשול גם אם לטענתה "בזק" אשמה באי טיפול במתקן, מוטלת גם עליה אחריות שווה והיה עליה לתקן את הבור שנפער במדרכה.
השופטת לא פטרה את התובע מאחריות והטילה עליו אחריות בשיעור של 25%.
יש לך שאלה?
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום אובדן כושר עבודה
לאור כל אלה, ובהתחשבות בנכותו הרפואית של התובע שנקבעה לבסוף בשיעור של 15% בלבד, ובהתחשבות בהפסדי השכר בעבר ובעתיד, בהוצאות רפואיות ובכאב וסבל, חייבה השופטת את הנתבעות בתשלום פיצויים לתובע בסך 471,447 שקלים, בניכוי 25% בשל האשם התורם של התובע, וכן בניכוי 237,992 שקלים כשיפוי למוסד לביטוח לאומי.
לפיכך, בסופו של עניין, יפוצה התובע בסכום של כ- 115,000 שקלים. כמו כן, חייבה השופטת את הנתבעות בתשלום שכר טרחה והוצאות משפט בסכום כולל של כ- 27 אלף שקלים.
.jpg)
.JPG)
