לטענת התובעת, היא עבדה בניקיון בית הכנסת של עולי בוכרה במרכז הארץ במהלך 32 השנים האחרונות כאשר היא מגיעה למקום פעם בשבוע לארבע שעות משנת 1977 ועד לפיטוריה בשנת 2009 וקיבלה שכר של 700 שקלים בכל חודש.


פוטרה בבושת פנים והואשמה בגניבה


לטענתה, היא פוטרה מבית הכנסת תחת האשמה בגניבה. לפיה, באוגוסט 2009 היא נקראה לבית הכנסת ופוטרה בבושת פנים בנוכחות אנשים נוספים; כששאלה מתי תקבל את שכרה, ביקש ממנה יו"ר ועד בית הכנסת להגיע למחרת למקום. מה גדולה הייתה הפתעתה, כשהגיעה התובעת למחרת היום והתקבלה על ידי אנשי המקום בקללות ובגידופים כאשר הם מאשימים אותה בגניבת כסף מכספת בית הכנסת. התובעת בתגובה שאלה את המאשימים מדוע לא פנו למשטרה אם חשבו שגנבה, אך לא קיבלה מענה הולם והם מצדם רק הוסיפו להטיח בפניה העלבות אישיות ופוגעניות וסירבו לשלם לה את שכרה.


ניקתה בהתנדבות ולשם שמים


להגנתם, טענו הנתבעים כי התובעת אף פעם לא הועסקה ממש בבית הכנסת אלא הייתה מתנדבת לנקות מידי פעם, וזאת מרצונה החופשי ולשם שמים. לפיהם, התשלומים שטענה שקיבלה התובעת לא היו שכר עבודה אלא גמילות חסדים ותרומה שניתנה מטוב ליבם של ראשי בית הכנסת לנוכח מצבה הרפואי של אמה של התובעת ולנוכח הקשיים הכלכליים שהייתה נתונה בהם.


עוד טענו הנתבעים, כי התובעת לא עבדה בבית הכנסת במשך תקופה כה ארוכה אלא רק בשנים האחרונות, כאשר הם סותרים בעדותם את דברי האחר, כשאחד טוען לתקופה של 3 שנים ואחד ל-6 שנים.


בית המשפט בירר שלב אחר שלב את טענות התביעה, כאשר בשלב הראשון קבע השופט כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעים, וכי הוא מקבל את גרסת התובעת בעניין זה בעיקר לפי העובדה שמרגע שפוטרה התובעת הפסיקה לקבל תשלומים ואף לפי עדותו של אחד הנתבעים כי מרגע שהפסיקה לעבוד לא הרגישו צורך ראשי בית הכנסת לתת לה כסף.


התובעת הועסקה ובית הכנסת חייב בפיצויי פיטורין


שנית, היה על השופט להחליט לאיזו תקופה הועסקה התובעת, כאשר הוא מתמודד עם פער משמועתי בין הצדדים כשמצד אחד התובעת טוענת ל-32 שנים ומצד שני, בעדות מלאה סתירות טוענים הנתבעים לשנים בודדות בלבד הנעות בין 3 ל- 13 שנים. השופט קבע כי על פי עדויות הצדדים לא ניתן לקבוע אמת אחת עובדתית ועל כן תיקבע אמת משפטית שתעמוד על 13 שנות תעסוקה, לפי עדותן של התובעת ואחותה כי אביהן ניקה את בית הכנסת מיום הקמתו וקבע כי החלה לעבוד במקום מיד אחר מות אביה ב-1996.


שלישית, נדרש השופט לקבוע מה היה גובה התשלומים בכל חודש והוא קיבל בעניין זה את עמדת התובעת באופן מלא וקבע כי אכן קיבלה תשלומים חודשיים בסך 700 שקלים. עוד נדרש השופט להכריע בעניין פיטוריה של התובעת, כאשר לפיה היא הואשמה בגניבה ונגרמה לה עגמת נפש מהדרך בה נעשו הדברים ולפי בית הכנסת הייתה זו היא שהתפרצה והאשימה בגניבה את ראשי בית הכנסת ובהתעשרות על חשבון הקהילה. גם בעניין זה קיבל השופט את גרסת התובעת וקבע כי היא הואשמה לשווא בין היתר לפי העובדה כי המאשים העיקרי כלל לא חזר על ההאשמות במהלך המשפט, לא פנה למשטרה ולא הזכיר זאת בעדותו.

 

יש לך שאלה? 

פורום פיצויי פיטורין
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


לאור כל זאת, ובסיומו של עניין התקבלה תביעתה של התובעת במלואה כאשר קובע השופט פיצויים בסך 9,100 שקלים עבור 13 שנות העסקה, 10,000 שקלים פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, 2,508 שקלים פדיון חופשה ודמי הבראה בסך 647 שקלים. בנוסף, חייב השופט את ראשי בית הכנסת בתשלום שכר טרחת עורך דין לתובעת בסך 6,000 שקלים.