בשנת 2010 סיימה התובעת בהצטיינות את לימודי העבודה הסוציאלית באוניברסיטת בר אילן. לאחר שהוסמכה, ראתה כי עיריית בני ברק מבקשת לגייס עובדים סוציאליים לכוחותיה. התובעת שלחה קורות חיים וזומנה לריאיון בסוף אוגוסט 2010.
בתמימותה, במהלך הריאיון סיפרה התובעת למראיינת כי הינה נמצאת בחודש השלישי להריונה. בתגובה, נאמר לה כי העיריה לא מקבלת נשים בהיריון, אולם ישמחו אם תחליט לחזור אליהם לאחר ההיריון מאחר ומאוד התרשמו מכישוריה.
לא מקבלים נשים בהריון
התובעת הקליטה שיחה זו וכן שיחות אחרות שניהלה עם מעסיקים אשר סירבו לקבלה. כך למשל במקרה אחר בו ניסתה התובעת את מזלה והגיעה לריאיון לתפקיד קופאית בסניף רשת "כמעט חינם". במהלך הריאיון נשאלה התובעת האם היא בהריון והיא השיבה בחיוב. לאחר כמה ימים הודיעה לה המראיינת כי לא ניתן לקבלה לעבודה בגלל הריונה. גם שיחת טלפון זו הוקלטה על ידי התובעת.
בהמשך, ניסתה שוב התובעת להתקבל לעבודה ברשת "שופרסל" אך גם שם נתקלה באותה אטימות כאשר נאמר לה כי מדיניות החברה היא שלא לקבל נשים בהריון לעבודה.
לטענתה, התנהלותן של הנתבעות גרמו לה עוגמת נפש, והיא חשה מושפלת ומופלית לרעה בגין הריונה.
בתביעתה, ביקשה התובעת לפצות אותה בגין עוגמת הנפש בסך כולל של 50 אלף שקלים וכן פיצוי מכוח שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50 אלף שקלים כל אחת.
הנתבעות טוענות למזימה נגדם
עיריית בני ברק טענה להגנתה כי מנהלת לשכת הרווחה בעירייה אינה מוסמכת כלל לדחות או לקבל מועמדים, וכי אף ננזפה בשל כך. עוד טענה העיריה כי אין להם שום עניין להפלות לרעה נשים בהיריון והיא מורכבת ברובה מאוכלוסייה דתית הרואה בהריון כערך חשוב מאין כמוהו. לדברם, לו הייתה מגיעה התובעת לוועדת המכרזים אליה הוזמנה, לא מן הנמנע לחשוב שאף הייתה מתקבלת לעבודה לאור כישוריה.
ברשת "כמעט חינם" טענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, ורקמה את תביעתה לצורך קבלת כספים במרמה. לטענתם, לא סביר כי התובעת, שסיימה לימודיה בהצטיינות והיא מוסמכת כעובדת סוציאלית, תבקש לעבוד ברשת סופרמרקטים בתור קופאית. לשיטתם, היא חיפשה טרף קל, וככל הנראה עברה ראיונות רבים עד שמצאה מישהו שלא קיבל אותה לעבודה.
לדברם, עצם העובדה כי הקליטה את השיחות מעידה על חוסר תום לב ועל רצון "להפיל בפח". עוד הוסיפו ברשת להגנתם, כי הם לא קיבלו אותה לעבודה מאחר והם מקבלים רק עובדים קבועים המסוגלים להתחייב לתקופה ארוכה.
גם ברשת "שופרסל" הועלו הטענות נגד התובעת בנוגע למניעיה. גם הם טענו כי היא פעלה בחוסר תום לב וכי לא סביר שתחפש עבודה בתור קופאית לאור השכלתה.
בית המשפט קבע: התובעת פעלה ביושר ובתמימות
לגבי טענת הנתבעות על כך שהתובעת רקמה מזימה נגדם והקליטה שיחות שלא בתום לב, קבע בית המשפט כי הוא מקבל את גרסת התובעת וכי הוא מאמין כי פעלה מתוך ייאוש ופגיעות משסורבה פעם אחר פעם בראיונות עבודה שונים. עדותה, כך לפי בית המשפט, מהימנה ועקבית ותמלילי השיחות לא הותירו שום מקום לספק בדבר הסיבה בגללה לא התקבלה לעבודות הנ"ל.
עוד הוסיף בית המשפט כי קו הגנה המנסה להכפיש את התובעת, במיוחד לאור העובדה כי עלה בידה להוכיח את התנהלותן הקלוקלת של הנתבעות, הוא קו הגנה בלתי ראוי, השם את מבצע העוולה במקומו של הקורבן.
כמו כן, ציין השופט כי העובדה שחיפשה עבודה בתור קופאית עקב מצוקת הפרנסה, לא רק שאינה נמצאת בעוכריה אלא אף מעידה על אופייה החזק ועל המוכנות לעבוד בעבודה מתחת לכישוריה כדי לפרנס בכבוד את משפחתה.
בהתייחסו לטענתה של רשת "כמעט חינם" בדבר אי קבלת התובעת לעבודה רק בשל העובדה כי חיפשו עובדים לטווח ארוך, קבע השופט כי הוא דוחה טענה זו מכל וכל שהרי עובדים במקום חיילים וסטודנטים במשרה זמנית.
הנתבעות לא הוכיחו חפותן ויפצו את התובעת בכ-200 אלף שקלים
עוד קבע השופט כי אף אחת מהנתבעות לא הצליחו להוכיח את חפותן, ולא הביאה שום ראיות ממשיות לחיזוק טענותיהן, לרבות בדבר הטענה שרק לאחרונה קיבלו לשורותיהן נשים בהריון. הדבר היחיד שעלה בידן לעשות הוא להכפיש ולהשמיץ את התובעת, דבר שלא הועיל להם במאומה.
לבסוף, ציין השופט את העובדה כי הנתבעות בחרו שלא להביע חרטה על מעשיהם הפסולים ולא קיבלו אחריות על החלטתם השגויה. הם הפלו לרעה את התובעת ולא השכילו לפעול לפי המשפט "מודה ועוזב ירוחם".
יש לך שאלה?
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון
לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת באופן מלא, וחייב את הנתבעות לשלם את מלוא הסכום שנדרש על ידה בתוספת הוצאות משפט. לפיכך, תפוצה התובעת ב-30 אלף שקלים בגין עוגמת הנפש, 150 אלף שקלים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ו- 30 אלף שקלים הוצאות משפט. סה"כ 210 אלף שקלים.