המלצרים טענו בתביעתם, כי הם קיבלו את שכרם רק באמצעות טיפים מלקוחות בית הקפה, כאשר בסוף החודש הטיפים לא נערמו לכדי שכר מינימום וכי קיבלו שכר שנע בין 100 ל-300 שקלים ליום. כמו כן, טענו בעדותם כי היו ימים בהם לא קיבלו שכר כלל, מאחר ולא הגיעו לקוחות ובעצם עבדו בהתנדבות בבית הקפה בתדירות של לפחות פעם בשבוע.


עוד לטענתם, לא נחתם עימם הסכם העסקה ולא סוכם שכר עם קבלתם לעבודה כאשר חלק מהתובעים טענו כי סיכמו עם הנהלת הקפה שיקבלו את שכרם מטיפים ואם לא יגיעו בסוף החודש לשכר מינימום הקפה ישלים את הפער, אך הנהלת הקפה מעולם לא עשתה זאת. כמו כן, טענו התובעים כי לא קיבלו תוספת שכר על שעות נוספות שעבדו.

 

קיבלו רק טיפים ללא זכויות סוציאליות 


לאחר שלא היו מרוצים מתנאי העסקתם ומאי קבלת הזכויות הסוציאליות המגיעות להן בחוק, לפי דבריהם, התפטרו כאמור התובעים מבית הקפה. לטענתם, הם פנו אל הנהלת הקפה במכתב המפרט את כל חובות ההנהלה כלפיהם לרבות שכר עבודה ותשלומים סוציאליים, משזו לא נענתה להם לאחר המתנה של עשרה ימים, הודיעו התובעים על עזיבתם המידית עקב אי היענות לדרישותיהם.


בסוף תביעתם, טענו התובעים כי לא קיבלו תשלומי נסיעות כדין ולא סוכם איתם שום הסכם בעניין.


המלצרים קיבלו שכר גבוה בהרבה משכר מינימום


מנגד טענו הנתבעים, כי המלצרים הם אלה שביקשו והעדיפו לקבל את שכרם בטיפים ולא רק זאת אלא אף ביקשו לציין סכומים פיקטיביים בתלוש השכר שלהם. לטענתם, הנהלת בית הקפה דאגה לוודא כי בסוף החודש כל העובדים מקבלים שכר שהוא גבוה משכר מינימום.


בהתייחסם לטענת השעות הנוספות, הכחישו הנתבעים את הטענה וציינו כי התובעים לא חרגו מהמשמרות הקבועות שלהם. הם אף הציגו בפני בית המשפט דוחות קופה שתמכו בטענתם. כמו כן, ציינו כי למרות בקשות חוזרות מצדם, התובעים לא העבירו כרטיס נוכחות בסמוך להגעתם והיו אפילו ימים בהם לא העבירו כרטיס כלל. ההנהלה מצידה הקפידה להוציא את התובעים ממשמרת באמצעות המחשב.


לגבי התפטרותם של התובעים, טענה הנהלת הקפה כי ההתפטרות המשותפת הייתה צעד מחושב בדרך לתביעה. לטענתם, הם לא הודיעו הודעה מוקדמת כפי שהחוק מחייב, ופעלו בחוסר תום לב על מנת לקבל פיצויי פיטורין שלא זכאים להם.


לבסוף התייחסו הנתבעים לטענתם של התובעים לגבי דמי הנסיעות וטענו כי הם הסכימו לכלול את רכיב הנסיעות במסגרת השכר ששולם מהטיפים.


התובעים לא פעלו בתום לב


בבואה לתת החלטתה, ציינה השופטת כי היא שוכנעה שהנהלת בית הקפה בדקה את הטיפים ווידאה שכולם קיבלו סכום שהוא מעל לשכר מינימום, וכן הוציאה לעובדים תלושי שכר בסכומים פיקטיביים לפי בקשתם, וקבעה כי גובה שכרם של העובדים עמד על כ-200 שקלים ליום ולפיכך תביעתם לגבי שכר המינימום נדחית.


בהתייחסה לטענת התובעים על העבודה בהתנדבות, קבעה השופטת כי לא ייתכן שכך היה, שהרי בית הקפה ממוקם בקניון הומה אדם ולא סביר שבמהלך שמונה שעות אף אדם לא הגיע או לא השאיר טיפ. לפי השופטת מדובר בטענות שנטענו בחוסר תום לב ותוך ניצול ציני של הפסיקה.


לגבי טענת השעות הנוספות, התקבלה טענת הנתבעים לאור העובדה שהביאו הוכחות המחזקות את טענתם בדבר המשמרות הקבועות והוכח כי מספר המקרים בהם עבדו המלצרים שעות נוספות או כפולות היה קטן מאוד וזניח.


לבסוף, בהתייחסה להתפטרות העובדים, קיבלה השופטת את טענת התובעים ונימקה את החלטתה בכך שאין להתעלם מן העובדה כי הנהלת הקפה לא שילמה את זכויותיהם הסוציאליות של התובעים כגון תשלומי נסיעות וכו' ולכן הייתה לתובעים הזכות להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויים שיכללו תנאים סוציאליים המחויבים לפי חוק.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר


כמו כן, התביעה נגד הנתבעת השנייה, בעלת בית הקפה, נדחתה מפאת חוסר יריבות והתובעים חויבו בהוצאות משפטיות בסך 10,000 שקלים.


לאור כל זאת, חייב בית המשפט את הנהלת בית הקפה בפיצויים בגין פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, נסיעות, פיצויים בגין אי הפרשה לפנסיה ודמי חגים לכל תובע בסכום שנע בין 29 ל-43 אלף שקלים, ובסכום כולל של 134,250 שקלים.