בני הזוג, שהתגרשו כשנתיים טרם התביעה, נישאו בשנת 1993 לאחר חצי שנת היכרות. האישה הייתה גרושה ואם לילד והתובע היה רווק. לאחר ארבע שנות נישואים התגרשו השניים.


לטענת התובע גרושתו שיקרה לגבי עברה הבריאותי, והסתירה ממנו כי היא סובלת מסכיזופרניה וזקוקה לטיפול נפשי ותרופתי תדיר. לדבריו, עובדת מחלתה התגלתה לו במקרה כאשר נתקל במכתב שנשלח אליה מהמוסד לביטוח לאומי, שם בישרו לה על קבלת תביעתה בגין אחוזי נכות כללית.


צעקות באמצע הלילה ואלימות מילולית


כמו כן, סיפר התובע כי גם לפני שנתגלו לו העובדות הוא חש בהתנהגות מוזרה מצידה, שלא ידע להסביר. לטענתו, היא החלה לצעוק באמצע הלילה בטענה שהיא שומעת מישהו פורץ לביתם, ובתקופת הריונה חלה הידרדרות במצבה הנפשי, והייתה מבקשת ממנו להחזיר אותה אל בית הוריה. לדבריו אחרי הלידה היא אף סירבה להניק את בנם והתנהגה אליו באלימות.


עוד טען כי בעקבות התנהגותה והתקופה הקצרה בה היו נשואים, הוא עצמו נכנס לדיכאון ולמצב פוסט טראומתי. ואף הביא כעדות לדבריו חוות דעת רפואית מטעמו בה נקבעו לו 20% בגין נכות נפשית.


לפיכך, ביקש התובע מביהמ"ש לחייב את גרושתו בפיצויים על סך כ- 183 אלף שקלים, הכוללים החזרי הוצאות על חתונתם, הוצאות בגין בנה מהנישואים הקודמים, הוצאות גירושין, פיצוי בגין הפסד ימי עבודה וכן פיצויים בגין כאב וסבל נפשי.


הנתבעת: רק דיכאון אחרי לידה


הנתבעת מנגד הכחישה לחלוטין את טענות התובע. מבחינתה היא לא שיקרה ולא הסתירה דבר, וציינה כי היא אמנם סבלה מדיכאון אחרי לידה כשילדה את בנה הראשון, אך זה היה מקרה חד פעמי ולא העיד, לדבריה, על מחלה כרונית ולכן לא חשה צורך לשתף בכך את התובע.
עוד לטענתה, אימה סיפרה לו בעבר על הדיכאון שחוותה והוא לא ייחס לכך חשיבות. הנתבעת גם הודתה על כך שחוותה דיכאון נוסף אחרי לידת בנה השני והתנהגותה השתנתה, אך גם כאן כמו בפעם הקודמת, הדבר חלף עם סיום ההיריון ולאחר טיפול תרופתי קצר.


כמו כן, לדבריה, היא הסכימה לקבלת תשלומי מזונות מינימליים לאחר שהעלה התובע את אותן טענות בהליכי הגירושין, בהנחה שאז יסתיימו הדברים; לפיכך, על פי דבריה, הוא אינו יכול לבוא בדרישות כספיות נוספות.


עיקר טענותיה של הנתבעת מתייחס לעובדה כי אף לאחר שנחשף התובע למצבה הנפשי, עדיין ביקש לחזור ולחיות אתה. היא תהתה מדוע כעת הוא דורש פיצוי על כך שלא ידע על מצבה כשבעצם כשידע, ואף זמן רב לאחר שגילה, עוד ביקש והפציר בה להשלים עמו.


לסיכום דבריה, מביעה הנתבעת טענותיה כלפי התנהגותו האלימה של התובע כלפיה, ואף הביאה את דברי פקידות הסעד אשר ראו בהתנהגות התובע ככזו המלחיצה את הנתבעת וגורמת להחרפה במצבה הנפשי הרגיש.


השופט: פיצויים לשם הרתעה


בפתח דבריו, דיבר השופט על התא המשפחתי וחובותיהם ההדדיות של בני הזוג זה לזה לפני ואחרי נישואיהם; כשהוא מדגיש את העובדה שבתחילת קשר אנו רואים רק את הדברים הטובים בבני הזוג ומתעלמים מן החסרונות.


לצורך החלטתו נעזר השופט בדין העברי שמחייב בפיצויים אדם אשר הסתיר עניין מהותי מעברו שאם היה נודע לבן הזוג השני היה מבטל נישואיהם.


עקב כך, חייב השופט את הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 15,000 שקלים סך הכל. בנימוקיו לסכום הזעום לעומת הסכום אותו ביקש התובע, ציין השופט את העובדה כי למרות שאכן הייתה התובעת מאובחנת כחולת סכיזופרניה משנות ה-80 ואף נקבעו לה בשל כך 50% נכות, מצבה מאז אבחונה נותר יציב, והיא מונתה על אף מחלתה למשמורנית היחידה של בניה ומטפלת בהם כראוי.


לפי השופט, בסופם של הדברים, פיצוי זה נקבע רק על מנת להרתיע אחרים פן יסתירו עובדות מהותיות אודות עברם מבחירי לבם.