בשנת 2010 הגיעה הוזמנה התובעת, אז בת 40, לחגוג את יום חתונתו של בן דודה באחד מגני האירועים הגדולים בארץ. על פי כתב התביעה, יצאה התובעת מחוץ לגן על מנת לעשן סיגריה וכשרצתה להיכנס חזרה נתקלה בויטרינה השקופה.

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום דיני נזיקין ונזקי גוף

 

לדבריה, לא היה שלט המזהיר מפני הזכוכית שהייתה כה נקייה, עד שניתן היה לחשוב כי מדובר בפתח הכניסה לאולם. כתוצאה מההיתקלות בויטרינת הזכוכית נחבלה התובעת במצחה ונגרם לה חתך בגבה מעל עין ימין, וחבלות בשפה העליונה וברגל ימין.


כתוצאה מהמכה הובהלה התובעת לחדר מיון בבית החולים "הדסה" בירושלים, שם קיבלה חיסון נגד טטנוס ואיזור החתך נתפר ונחבש במדבקה. רופאי בית החולים הורו לתובעת להוציא את התפרים לאחר שבוע, וכן להימנע מחשיפה לשמש במשך חצי שנה. התובעת הגישה חוות דעת רפואית לפיה היא סובלת מנכות רפואית של 7% ולפיכך על בעלי גן האירועים לפצותה בסכום של 30 אלף ₪.


נציג הנתבעים טען מנגד כי על כל קירות הזכוכית המקיפים את האולם הודבקו במועד הרלוונטי ואף כיום, מדבקות של פרחים לבנים. עוד טען הנציג כי קיים שלט פנימי המורה על יציאה מהאולם כפי שניתן לראות מהתמונות שהוצגו לבית המשפט.


כמו כן עולה מכתב ההגנה כי האזור היה מואר וקל היה להבחין כי מדובר בזכוכית. לבסוף נטען כי התובעת נכנסה לאולם מבעד לדלת זכוכית שמצידיה מוטות רוחביים. על מנת להיכנס חזרה אל האולם היה עליה לחפש דלת זו, ולכן יש לייחס לה רשלנות תורמת.

 

 

בית המשפט פסק: 23 אלף שקלים פיצויים לתובעת

 

בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה קיבל את התביעה. השופטת קבעה כי מדבקות הפרחים הלבנים לא היו בולטים מספיק, ובמקום שבו עמדה התובעת לא יכלה להבחין בהם. השתקפות האורות והחוגגים דרך הזכוכית שהייתה נקייה למשעי, "מזמינים" את האדם העומד מול הזכוכית להיכנס לאולם, כמו המקרה שלפנינו.


לדעתה של השופטת, ניתן היה למנוע את האירוע באמצעים פשוטים, זמינים וזולים כגון מדבקות אזהרה גדולות ובולטות לעין או פס לרוחב קיר הזכוכית. תמונות הפרחים הלבנים שהוצבו במקום, אינם מספיקים כדי לקבוע האם מדובר בזכוכית. ומשום כך, קבע השופטת, בעלי האולם הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעת.


עם זאת, קבעה השופטת כי ניתן לטעון, גם אם בקלישות מה, כי מצופה מאדם להתבונן בסביבה בה הוא מתהלך ולכן על התובעת היה לחפש טוב יותר את הכניסה לאולם. אי לכך, קבעה השופטת כי נכון יהיה להטיל על התובעת אשם תורם מינימלי, בסך חמישה אחוזים.
השופטת השתכנעה כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש קשה עקב התאונה ועל כן היא זכאית לפיצוי משמעותי בגין הכאב והסבל, למרות שמדובר בנכות אסתטית שאינה משפיעה על תפקודה היום יומי.

 

לפיכך, קבעה השופטת כי על בעלי האולם לפצות את התובעת בסכום של 18,000 שקלים, וכן 6,300 שקלים נוספים בגין הוצאות משפט