השופט משנה את החלטתו – בעקבות ראיות חדשות לא יוגש כתב אישום

 
בשישה עשר ליוני התקבלה החלטה בבית משפט השלום בחיפה, שלא להגיש כתב אישום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות נגד שני פרופסורים אשר שימשו בעת האירוע כמנהלי בית החולים הפסיכיאטרי "טירה" אשר בטירת הכרמל.

יש לך שאלה? 

פורום רשלנות מקצועית
פורום כתב אישום במשפט הפלילי

בעקבות התאבדותה בתלייה בעת שהותה בבית החולים באוגוסט 2009, ביקשו אחיה ואימה של המנוחה לחקור את סיבת המוות ואת האפשרות לרשלנות מצד בית החולים.

בספטמבר 2012, ניתנה על ידי השופט, זאיד פלאח, החלטה כי ישנה סבירות שמנהלי בית החולים עברו עבירה של גרימת מוות ברשלנות והפרו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהם. החלטה זו ניתנה בהתאם לראיות שהובאו אז בפניו.

בין הראיות נטען כי שלוש שנים לפני המקרה דנן, התאבד מאושפז אחר באותו המקום בדיוק. השופט נימק את החלטתו דאז בכך שהיה ניתן למנוע את המקרה בנקיטת אמצעי זהירות.

כמו כן, באותה החלטה, השופט טען כי בכל הנוגע לטיפול הרפואי כגון הכפלת מינון התרופות, וההחלטות המקצועיות דוגמת יציאה לחופשות והערכת מסוכנות המנוחה, לא נמצא כי הייתה רשלנות.

בהסתמך על סעיף 32 לחוק החס"מ (חקירת סיבות מוות), התיר השופט למשיבים להשמיע את טענותיהם לפני שיובא נגדם כתב אישום. בטענותיהם הובאו ראיות חדשות לתשומת לבו.

הנחות היסוד בטיעוני המשיבים

בסיכומים שהובאו בפני השופט, המשיבים ציינו מספר הנחות יסוד לקבלת החלטה , עם אלו נמנו:

א. המנוחה קיפחה את חייה בעקבות מחלתה. דיכאון ומעשה אובדנות נובעים ממחלה ביולוגית והרבה לא ידוע, אפילו לרפואה המודרנית,         בנוגע לתהליכים המתרחשים במוח והמובילים אדם להתאבדות.
ב. היציאה לחצר בית החולים היא הכנה להתמודדות עם העולם האמיתי על כל המשתמע מכך.
ג. בהחלטה הקודמת קבע השופט כי אין רשלנות בהעברת המנוחה למחלקה הפתוחה.
ד. המנוחה שהתה כמה ימים קודם בבית אמה ואף הלכה למסיבה לבדה ללא ליווי.

ראיות חדשות מתגלות

בהחלטתו מספטמבר, הסתמך השופט על העובדה שבאותו מקום בדיוק התאבד חולה אחר, ושניתן היה למנוע את התאבדות המנוחה אם היו מרחיקים את אותם תנאים שאפשרו את ההתאבדות הקודמת. אולם, בין הראיות החדשות שהובאו בפני השופט ובעקבות ביקורו פעם שניה בבית החולים גילה כי מקרה ההתאבדות שאירע בשנת 2006 כלל לא התרחש באותו המקום אלא במרחק של כמה מטרים משם ושבנוסף אופן ביצוע המעשה היה שונה, ושבמקרה הנוכחי לא השתמשה החולה בציוד של בית החולים שניתן היה להרחיק מהישג ידה. גילוי זה הוביל את השופט לחזור בו מנימוק זה.

עוד מציין השופט בהחלטתו האחרונה כי הוא התרשם בביקורו מחצר בית החולים ככזו המדמה את העולם האמיתי במידת האפשר וכי הינה הכרחית להחלמתו של החולה, ולכן לא היה צורך בהגבלת תנועת המנוחה.

בנוגע לטיפול במעשי התאבדות בבית החולים, השופט הגיע למסקנה כי לא ניתן לסגור מחלקה בגלל שמטופל ניסה להתאבד במקום וכן הלאה.

ההחלטה

לאור כך שחלק מהעובדות שהיו ידועות לו בתחילה התגלו כלא נכונות, וכן לאחר ביקור נוסף בבית החולים, שינה השופט את החלטתו, דחה את הבקשה להגשת כתב אישום נגד המשיבים, וקבע כי אין הם נושאים באחריות למותה של החולה.