על פי עובדות כתב האישום, בהם הודו הנאשמים. במהלך שנת 2010 החליטו להקים חוליה של "החזית העממית לשיחרור פלסטין" בירושלים. הנאשמים , בעלי תעודת זהות כחולה, יצרו קשר עם בכיר בארגון היושב ברמאללה, ופעלו לפיו הוראותיו. הנאשמים הצליחו לצרף בני נוער לארגון, ובהוראת ה"דרג הבכיר" השתתפו בהפגנות ובפעילויות שארגנה החזית העממית בירושלים, ואף בידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון ששהו במקום.


אולם הנאשמים לא הסתפקו בחברות בארגון טרור בלבד, והחליטו לקחת את החוק לידיים. בהמשך השנה, הגיעו הנאשמים בלווית עשרה אנשים נוספים ואיימו על נשים שיעזבו את ירושלים מיידית, משום שחשדו כי הן עוסקות בזנות.


באירוע נוסף, בעקבות שמועות שאחד מתושבי השכונה הוא "רמאי וגנב", הגיעו הנאשמים לביתו כשהם רעולי פנים והכו אותו עד זוב דם באמצעות צינורות, אלות ומוטות ברזל. הנאשמים הורו למתלונן לעזוב את השכונה תוך 24 שעות, ואכן יומיים לאחר מכן עזב המתלונן את ירושלים עם משפחתו.


שלב הטיעונים לעונש


עורך הדין מטעם התביעה עמד על חומרת המעשים, שבוצעו כשהנאשמים חברים בארגון טרור ונועדו לפגוע בביטחון המדינה והן בתושבי המקום. עורך הדין ביקש מבית המשפט לא להתחשב בנסיבותיהם האישיות, יהיו אשר יהיו, ולגזור עליהם עונש עבור כל אחד מהאישומים בנפרד, ובמצטבר יגיע לעשר שנות מאסר בפועל בנוסף לפיצוי כספי משמעותי למתלוננים.


עורכי הדין של הנאשמים טענו בפני בית המשפט כי למרשיהם לא הייתה כל כוונה אידאולוגית, ועל כן אין להרשיעם בחברות בארגון טרור. לדבריהם, מדובר בחוליה אשר עוסקת בענייני "מוסר" פנימיים ולא בחוליית טרור שנועדה לבצע פיגועים. עוד עמדו עורכי הדין, על גילם הצעיר של הנאשמים (ארבעתם בני 22-25) העובדה שלאף אחד מהם אין עבר פלילי וכן העובדה לפיה כולם הגיעו מרקע כלכלי קשה.


עורכי הדין הציגו בפני בית המשפט את תסקיר שירות המבחן בעניין הנאשמים, התסקיר קבע כי יש להקל על עונשם של הנאשמים, משיקולי שיקום. הנאשמים, בדבריהם האחרונים, הביעו צער וחרטה על מעשיהם וביקשו את רחמיי בית המשפט.

 

בית המשפט קבע: 3 שנות מאסר בפועל


השופט שדן בתיק כתב בגזר הדין כי הוא אינו מקבל את טיעון הסנגורים לפיו הנאשמים לא היו חברים בארגון טרור, לדידו, עצם השתייכותם לארגון כזה מעיד על זמינות לפעילות טרור בשעת קריאה. השופט עמד על משך הזמן של המעשים וטען כי העונש בגינם צריך להיות קשה ומרתיע.


עם זאת, ציין השופט לקולא את העובדה כי הנאשמים הודו וחסכו זמן ציבורי יקר, את נסיבותיהם האישיות הקשות ואת העובדה כי הוכח שמאסר ממושך ייפגע בבני משפחותיהם, ולפיכך לא קיבל את טענת פרקליטות המדינה לפיה יש להטיל עבור כל אחד מהאישומים עונש בנפרד.


לאחר שלקח בחשבון את מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, גזר השופט על הנאשמים 3 שנות מאסר בפועל ובנוסף קבע כי כל אחד מהם יפצה את המתלונן ב-5,000 ₪