סיפורנו מתחיל בשנת 2008 עת רכשו בני זוג ממרכז הארץ מספר פריטי ריהוט מחברה קטנה בעלות 11,500 ₪ אולם העור סביב הספה החל להתקלף והכריות היו באיכות ירודה. התובעים פנו לחבה שתתקן הליקויים אך החברה טרטרה אותם בהטחות שווא. בתגובה, הוגשה תביעה נגד בעל החברה בית המשפט לתביעות קטנות.
יש לכם שאלה?
הצדדים הלכו להליך גישור שם נקבע כי החברה תמלא את כל בקשותיהם של בני הזוג ותתקן את כל הליקויים במערכת הישיבה הסלונית לא יאוחר מנובמבר 2012. החברה לא קיימה את פסק הדין למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות של בני הזוג. עקב כך, שוב פנו לבית המשפט בתביעה אישית נגד בעלי החברה, שבינתיים נסגרה.
בכתב התביעה תוארו הטרטורים שעברו בני הזוג. לדבריהם, החנות בנתניה נסגרה והם נאלצו להרחיק עד חיפה מספר פעמים כדגי לקבל את מבוקשם, כל זאת ללא הואיל. התובעים העידו כי התקשרו אל בעלי החברה מספר פעמים ומנהלה התנער מפסק הדין בטענה כי העובד אחראי על הזמנה זאת.
בכתב ההגנה של בעל החברה נכתב כי בנסיבות העניין אין הצדקה לבצע הרמת מסך היות והוא עשה הכל כדי למנוע את סגירת החברה. נטען כי ההתקשרות של התובעים הייתה עם החברה ואף הליך הגישור היה מולה. לפיכך אין לקבל את התביעה נגדו, כי הוא פעל כאורגן החברה בלבד.
עוד נכתב בכתב ההגנה טענות בגין הליקויים שברהיטים, אך בית המשפט לא התייחס לטענות אלו, היות והוא כבר קיבל את טענות התובעים בפעם הקודמת כשנשאל הנתבע לגבי הליך הגישור, טען שהוא לא יודע מה קרה היות והעובד שלו דאז טיפל בדברים מסוג זה.
מה קבעה השופטת?
השופטת כתבה בגזר הדין כי היא סבורה שיש לקבל את התביעה האישית נגד בעל החברה מתוקף עוולת הרשלנות. היא כתבה כי לפי העדויות שנשמעו, מדובר בחברה משפחתית וקטנה שהוא היה הרוח החיה בה. אי ךכך חלה עליו חובת זהירות כלפי התובעים והייתה זאת מחובתו לדעת על פסק הדין וכן לדאוג שהחברה ממלאת את חובתה כלפי הלקוח.
השופט קבעה כי בעל החברה עצם את עיניו ולא דאג לעקוב אחר פסק הדין שניתן בבית המשפט אשר מחייב את חברתו לבצע תיקונים במוצרים שמכר ללקוח ועל כן יש לקבוע כי הוא התרשל במחויבותו כלפי הלקוחות.
כמו כן השופטת ציינה שהחברה הייתה פעילה בעת מתן פסק הדין, ולכן הייתה זאת מחובתו בתור מנהל החברה לדאוג לכך שהחברה מבצעת את הנכתב בפסק הדין.
השופטת ביקרה בחריפות את התנהגותו הרשלנית שבגינה התובעים נאלצו להטרטר הלוך ושוב נרחק ממקום מגוריהם עד אשר מצאו את עצמם מול חברה ששבקה חיים ומנהלה מתנער מהם בתואנה ש"לא ידע" על פסק הדין. על כן חייבה השופטת את הבעלים לשעבר לפצות את התובעים בסכום של 13,000 הכולל את עלות הרהיטים וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש.
.jpg)
.jpg)
