עעמ 7966/12

 

להלן בקשה למתן סעד זמני למניעת הליכי הרחקה ומשמורת כנגד המבקשת, אזרחית רוסיה בת כ-31 אשר שהתה בישראל שלא כחוק. המבקשים (האזרחית הרוסייה ובעלה הישראלי) טענו כי יש לעכב את הרחקתה של האישה מישראל עד להכרעה בערעור שהוגש על ידם כנגד ההחלטה לגרשה.

 

יש לכם שאלה?

פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית


הרקע העובדתי למקרה היה כדלקמן. האישה הגיעה לישראל לראשונה במרץ 2010 באמצעות אשרת תייר. אשרת התייר נגמרה כעבור כחודשיים וחצי והאישה עזבה את ישראל. שבועיים לאחר היציאה מהארץ, האישה נכנסה למדינה פעם נוספת, וזאת בטענה כי מטרת הביקור הינה "ביקור קרוב משפחה". קרוב המשפחה הנ"ל היה המבקש - אזרח ישראלי המבוגר מהאישה ב-22 שנים.


בנסיבות הנ"ל, המבקשת קיבלה אישור להיכנס לישראל למשך שלושה חודשים. כעבור כחודשיים, ושבועיים לאחר שהמבקש התגרש מאשתו החוקית, המבקשים וגרושת המבקש נסעו לקפריסין ושם המבקש והמבקשת התחתנו בנישואין אזרחיים. השלושה חזרו לישראל כעבור יומיים.


מתחיל הליך מדורג לאזרחות


חודשיים לאחר החזרה ארצה, המבקשים פנו למשרד הפנים וביקשו להסדיר את מעמדה של המבקשת מכוח נישואיה לאזרח ישראלי (על בסיס הנוהל המדורג). המבקשת קיבלה רישיון לישיבת ביקור ונדרשה להמציא את המסמכים הדרושים לבקשה לצורך בחינתה. יצוין כי במועד הגשתה של הבקשה, המבקשים עמדו בפני ראיון בו המבקש טען כי הוא פגש את המבקש באמצעות האינטרנט ואין ביניהם כל קרבה משפחתי (זאת בניגוד לטענותיה של המבקשת בכניסתה השנייה לישראל - כניסה שהוגדרה למען "ביקור בן משפחה").


בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי חשדו של משרד הפנים התעורר כנגד המבקשים כבר בשלב זה. חרף כך, משרד הפנים העניק למבקשת רישיון ישיבה ארעי בישראל למשך שנה. שנה לאחר מכן, נערך למבקשים ראיון נוסף במסגרתו הוחלט על הארכת רישיון הישיבה הארעי של המבקשת בשנה נוספת. במרוצת שנת 2012, המבקשים עמדו בשני ראיונות נוספים.


בעקבות הממצאים אשר עלו מהראיונות הללו, המבקשים זומנו ביולי 2012 לראיון להפסקת ההליך המדורג. בסופו של הראיון הנ"ל, מרכז מחלקת אשרות בלשכת האוכלוסין וההגירה החליט על דחיית בקשתה של המבקשת למעמד בישראל. המבקשים הגישו עתירה בעניין לבית המשפט לעניינים מנהליים.


בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטתה של לשכת האוכלוסין לסרב להעניק למבקשת מעמד בישראל. נקבע כי החלטה זו התקבלה בשל חשד סביר בדבר "כנות הקשר". בית המשפט לעניינים מנהליים התבסס בהחלטתו על הראיות המנהליות הבאות:

  1. המבקש ואשתו הקודמת הגישו בקשה לגירושין בהסכמה יומיים בלבד לפני תום אשרת התייר אשר הוגשה למבקשת.
  2. סמוך לאחר היציאה מישראל, המבקשת חזרה ארצה בטענה שהיא באה לבקר קרוב משפחה (טענה שהוכחשה על ידי המבקש).
  3. גרושתו של המבקש הצטרפה ל"חתונה" בקפריסין וגם כיום היא חיה עם "בני הזוג" באותה הדירה.
  4. שלושת החברים נוהגים לבלות ביחד.
  5. המבקש והמבקשת לא הציגו גרסה ברורה וחד משמעית באשר למקום עבודתה של האישה.
  6. חרף "נישואיהם", המבקש והמבקשת חיים בחדרים נפרדים ולא ישנים באותה המיטה.
  7. פער הגילאים בין המבקש למבקשת עומדת על 22 שנים.

בית המשפט העליון לא קיבל את הבקשה לדחות את גירושה של האישה מישראל. בהחלטת העליון נקבע כי על מנת לקבל סעד זמני כגון דחיית ביצוע פסק דין בשל ערעור, יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים. ראשית, יש להוכיח סיכויים מסוימים להצלחת הערעור. שנית, על המעוניין בדחיית ביצוע פסק הדין להוכיח את הנזק אשר עלול להיגרם לו בשל אי מתן סעד זמני כאמור.

 

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי בחינת הנסיבות לא הצדיקה את עיכוב הגירוש. לדוגמא, נקבע כי (מבלי לקבוע מסמרות) שסיכויי הערעור לא היו "מרקיעי שחקים", וזאת בלשון המעטה. בית המשפט התייחס למשל לכך שמרבית טענות המבקשים התייחסו לקביעות עובדתיות שהתקבלו בבית המשפט המחוזי. כידוע, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא.