מתי רצח הוא רצח ומתי הוא רק הריגה?

בעת האחרונה, למרבה הצער, מתרחשים יותר ויותר מקרה אלימות אשר מסתיימים במותו של אדם.

שוב ושוב מתראיינים בני משפחת הקורבן ודורשים להעמיד לדין את העבריין שקטל את חייו ולהאשימו בעבירת רצח, לא אחת בוחרת הפרקליטות בסופו של דבר שלא להגיש כתב אישום הכולל עבירת רצח אלא עבירת הריגה בלבד.

בני משפחת הקורבן הזועמים על ההחלטה תוקפים בחריפות, את החלטת הפרקליטות. לא ניתן להתווכח עם מי שמצוי בצער כבד על מות יקירו. הרצון לנקמה, צדקו פעולה יעילה של מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט כנגד העבריין מובנים וברורים.

יחד אם זאת יש לזכור כי מערכת המשפט איננה פועלת על פי רגשות ותחושות אלא על פי דיני הראיות וחוקים פליליים אחרים אשר הם ורק הם מנחים וצריכים להנחות את מקבלי ההחלטות בדבר סעיף האישום הנכון בו יש להאשים את העבריין והכל על פי הראיות שנאספו על ידי המשטרה.

הדעה הרווחת בציבור הרחב הינה כאמור, כי מי שגרם למותו של אדם אחר,הוא רוצח, ויש לגזור את דינו, כפי שקובע החוק לעונש של מאסר עולם.

משכך, ראיתי לנכון להסביר את ההבדל בין רצח לבין הריגה.

הגם שהתוצאה זהה ביחס לשני סוגי העבירות – חייו של אדם נקטלו, חוק העונשין קובע שהעונש על עבירת רצח הינו מאסר עולם ולעומת זאת עונש מרבי של 20 שנות מאסר כאשר המדובר בעבירת הריגה.

ועתה להבדל לבין שני סוגי העבירות. ההבדל הינו ביסוד הנפשי של העבירה.

כל עבירה פלילית מורכבת משני יסודות. האחד, היסוד העובדתי, יסוד זה מתייחס לעצם קיומן שלראיות ביחס למעשה עצמו קרי, הירי, הדקירה, האלימות וכו'. השני, הינו היסוד הנפשי שעיסוקו במודעות של האדם לעצם המעשה והרצון לקרות התוצאה האסורה היא תוצאת המוות.

היסוד העובדתי בעבירת הרצח זהה ליסוד העובדתי בעבירת ההריגה בשניהם העבריין עשה מעשה שגרם למותו של האדם.
ההבדל נעוץ ביסוד הנפשי.

עבירת הרצח היא עבירה אשר דורשת יסוד נפשי של כוונה תחילה, היינו לעבריין הייתה מטרה והחלטה לגרום למותו של האדם והוא עשה מעשה כדי להשיג יעד ברור זה.

לעומת זאת, בעבירת הריגה, לא הייתה לעבריין כוונה- שאיפה- רצון, לגרום למותו של האדם במעשהו והמוות הוא תוצאה של אדישותו או קלות דעת ביחס לאפשרות קרות המוות.

כיצד ניתן ללמוד מה היה כוונתו של העבריין? הרי בדרך כלל אין העבריין מגלה את צפונות ליבו בחקירתו.

לכן, כוונת הנאשם תקבע על פי נסיבות האירוע כפי שעולות מהראיות.

כך לדוגמא, אדם שירה באדם אחר מספר יריות וגרם למותו, ניתן יהיה לקבוע כי הוא התכוון להמית ולכן יואשם ויורשע ברצח. מאידך, אם ירה ופגע ברגליים והאדם נפטר מאיבוד דם, הרי שיש ספק ביחס לכוונת ההמתה ולכן אותו עבריין יואשם ויורשע בהריגה.

במקרה של דקירות סכין, מתעוררת במלוא עוצמתה שאלת היסוד הנפשי, שוב היא תוכרע על פי נסיבות האירוע. ביהמ"ש יבחן האם הדוקר התכוון להמית את הקורבן או שמא הוא היה אדיש לתוצאות המעשה כי אז יורשע רק בהריגה.

כל למשל, הדבר יהיה תלוי במספר הדקירות, מיקומן, עומק הדקירה ושאר הנסיבות שקדמו לדקירה.

אותו ניתוח יעשה בית המשפט במקרה של מוות שנגרם כתוצאה מקטטה, בדרך כלל במקרה של אלימות שגרם למותו של אדם יהיה קשה להוכיח כוונה מראש להמית, אולם כל מקרה ונסיבותיו ובמקרים קיצוניים בהם ניתן יהיה להוכיח כי התוקף החליט לגרום למותו של הקורבן, יורשע העבריין בעבירת רצח.