קובלנה פלילית - כתב אישום פלילי פרטי

האשמת אדם בפלילים והבאתו לדין היא, כרגיל, פררוגטיבה של השלטון. סימוכין לכך ניתן למצוא בחוק סדר הדין הפלילי אשר קובע כי: "המאשים במשפט פלילי הוא המדינה והיא תיוצג ע"י תובע, שינהל את התביעה".

עם זאת, אזרח פרטי יכול להאשים את חברו ולהביאו לדין פלילי, שכן חוק סדר הדין הפלילי ביחס לכמה עשרות סוגי עבירות שהן בעיקר בתחום היחסים שבין אדם לחברו.

כאשר המדינה מגישה אישום פלילי כנגד אדם, המסמך המוגש לבית המשפט קרוי כתב אישום. כאשר אדם פרטי פותח בהליך פלילי כנגד חברו, המסמך המוגש לבית המשפט קרוי קובלנה.

אציג סקירה של מספר עבירות וחוקים על פיהם יכול אדם פרטי להגיש קובלנה כנגד אדם אחר.

עבירות עפ"י חוק העונשין: איומים, השחתת פני מקרקעין, כניסה בכוח למקרקעין, מהומה ועלבון במקום ציבורי, פציעה, שימוש ברעל מסוכן, תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הסגת גבול, היזק בזדון, כניסה לשטח חקלאי, גילוי סוד מקצועי.

עבירות עפ"י החוקים הבאים: החוק להגנת הפרטיות, חוק לשמירת נקיון, חוק הגנת הצרכן, פקודת סימני מסחר, פקודת זכויות היוצרים, חוק למניעת מפגעים, חוק צער בעלי חיים, חוק התכנון והבניה, חוק החומרים המסוכנים.

מגיש הקובלנה נקרא הקובל ומי שכנגדו הוגשה הקובלנה נקרא הנאשם.

הגם שהתביעה אמורה להתנהל ע"י הקובל, מורה החוק כי ע"י בית המשפט להעביר העתק מן הקובלנה לפרקליטות המחוז ופרקליט המחוז רשאי , בתוך 15 יום ממועד שקיבל את העתק הקובלנה, להודיע שפרקליטות המדינה תנהל את הקובלנה במקום הקובל.

אם בית המשפט נוכח שהקובל לא מסוגל לנהל את הדיון בעצמו או שהוא מנהל אותו באופן טורדני, הוא רשאי להפסיק את הדיון בקובלנה עד שימנה לו הקובל עורך דין. אם לא מינה הקובל עורך דין, רשאי בית המשפט לראותו כאילו לא התייצב לדיון.

אביא שתי דוגמאות מהפסיקה לקובלנות אשר נידונו בבית המשפט.

במקרה הראשון דן בית המשפט במקרה בו הקובל, שהינו הבעלים של דירה בבית משותף והנאשם הינו דייר בשכר דירה חודשי בדירה באותו בניין.

הקובל טען כי הנאשם כרת שלא כדין עץ אורן, שהינו אילן מוגן, באמצעות קבלן ביצוע. העץ שנכרת היה נטוע בחלקה עליה עומד הבית המשותף בשטח הרשום כמשותף לבעלי הדירות בבניין.

כמו כן טען הקובל כי במשך מספר חודשים שקדמו להגשת הקובלנה, התחקה הנאשם שלא כדין אחרי הקובל עם מצלמה ואף צילם את מכוניתו בעת שחנתה בסמוך לבניין.

סעיפי האישום כללו: היזק בזדון לנכס, עבירה עפ"י פקודת היערות ועבירות עפ"י חוק הגנת הפרטיות.

הנאשם ציין שהינו בן 70, ניצול שואה וקצין צה"ל בגמלאות, שלאחר מכן היה לסוכן ביטוח. לטענתו, כבר ביום כניסתו לדירה הופיע בפניו הקובל והציג קלסר עב כרס ובו תביעות נגד דיירי הבית שאינם שומרים על הסדר והמשמעת לדעת הקובל. לדבריו, הקובל הזהיר אותו כי גם הוא צפוי להיכנס לקלסר אם לא יתנהג לפי כללי ההתנהגות שנקבעו ע"י הקובל ומאז כניסתו לדירה אין לנאשם מנוחה מהקובל שכן הוא ובת זוגתו סובלים מהטרדות והצקות שונות מצידו.

הנאשם המשיך וטען כי הקשר שלו לכריתת העץ שנעשתה ע"י קבלן שהוזמן ע"י ועד הבית היה עקיף ביותר וכל שעשה היה למסור לקבלן מעטפה עם כסף של ועד הבית כתשלום עבור העבודה שביצע. זאת הוא עשה לבקשת ועד הבית כיוון שנכח בעת שהקבלן הגיע. בית המשפט החליט כי כתבי הטענות של שני הצדדים סובלים מניסוח בלתי ברור, סרבול, חוסר סדר והוספת פרטים וראיות שלא לצורך. והחליט להפסיק את הדיון בקובלנה עד שהקובל ימנה לו עורך דין.

במקרה שני דן בית המשפט בקובלנה בין שני עורכי דין. האירוע נשוא הקובלנה התרחש בעת דיון בבית המשפט בו ניהל הקובל כעו"ד, תביעה אזרחית בגין אי-תשלום שכ"ט כנגד לקוחות של הנאשם אשר שימש כעורך דינם. לטענת הקובל, במהלך הדיון בבית משפט איים הנאשם על הקובל במהלך החקירה הנגדית שעה שנצמד לקובל, נופף באצבעו מול פניו של הקובל, ואמר לקובל ’אתה עוד תשלם על זה" כל זאת מאחר וגרסת הקובל לא נשאה חן בעיניו ובמטרה להוציא הקובל משלוותו במהלך החקירה הנגדית ולאיים עליו לשנות את גרסתו.

הקובל האשים את הנאשם בעבירה של איום.

בית המשפט קבע כי על פי המתואר בכתב האישום וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון אשר הוגש לעיון במהלך הדיון, מדובר באירוע בעל עצימות נמוכה במיוחד אשר נחשב לזוטי דברים והחליט לזכות את הנאשם.