לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב- יפו עסק בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף של צעיר שנפל מקיר טיפוס, וכתוצאה מכך שבר את הירך השמאלית. קיר הטיפוס היה חלק מפעילות אתגרית בהפנינג שהתרחש ביום העצמאות. הקיר בגובה ארבעה מטרים ומיועד למטפס אחד בלבד בכל עת. כדי לשמור על בטיחות המשתמשים, את הירידה מהקיר יש לבצע ב'קפיצות סנפלינג' תוך השענות על חבל הנמצא באחיזת המדריך.
ביום ההפנינג, הצעיר הגיע יחד עם חברו למתחם קיר הטיפוס. החבר טיפס על הקיר ראשון וירד בבטחה. לאחר מכן הבחור החל בטיפוס על הקיר, ובעת הירידה וההגעה לקצה הקיר הוא שחרר את אחיזתו, ולאחר שניות ספורות הרגיש בהיקרעות הרתמה ונפל אל הקרקע מגובה ארבעה מטרים.
לאחר התאונה הבחור פונה לבית החולים ואובחן עם שבר בירך השמאלית. הוא עבר ניתוח שחזור וקיבוע פנימי. בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו הוא החליט להגיש תביעה כנגד החברה שהפעילה את קיר הטיפוס ולדרוש פיצויים בשל רשלנותה.
טענת הבחור: הנפילה ארעה בעקבות רשלנות החברה
הבחור טען כי החברה האחראית על ההפנינג התרשלה בכך שלא סיפקה לו הנחיות בטיחות, ובכך שהמדריך רתם אותו סביב הלולאה הלא נכונה ובעקבות זאת נגרמה נפילתו. בנוסף, טען על היעדר שילוט שמפרט את תקנות אבטחת המתקן והוראות הבטיחות, ועל כך שתיחום המתקן היה לוקה בחסר ולכן לא היה קיים פיקוח מתאים על בטיחות המשתמשים. כתוצאה מכך הוא גרס כי מגיעים לו פיצויים עקב נזקי הגוף שנגרמו בתאונתו בשל רשלנות החברה.
בהגעתו לבית החולים נלקחה עדות מן הבחור שבה טען כי טרם הטיפוס, שאל את אחד מן המדריכים כיצד ללבוש את הרתמה ובתגובה המדריך רתם אותו בעצמו. לאחר מכן, בעת הגעתו לקצה הקיר, המדריך שאבטח אותו ביקש ממנו לשחרר אחיזה ולרדת ב'קפיצות סנפלינג'. בנוסף טען כי לא קיבל אף הוראת בטיחות מהמדריך לפני הטיפוס.
לעומת זאת, בעימות במשטרה בין הבחור למדריך, הבחור טען כי אינו זוכר בבירור מי רתם אותו וטען כי היה מדריך נוסף. הבחור אמר כי פרטי האירוע מעורפלים עבורו והוא לא זוכר את זהות האנשים בבירור, אך הוא זוכר בוודאות שהוא לא ידע כיצד לרתום עצמו לחבל ושהוא ביקש עזרה וקיבל אותה.
בתצהיר שנתן הבחור הוא טען כי באזור קיר הטיפוס היו שני מדריכים, אחד מן המדריכים הלביש את הרתמה על החבר שלו ובמקביל, המדריך השני רתם את הבחור. לדברי הבחור, גם בשלב זה הוא וחברו לא קיבלו תדריך בטיחות. בעדותו, הוסיף הבחור כי לפני הרתימה שלו ושל חברו, שני המדריכים שהיו במקום עשו הדגמה על טיפוס הקיר, בעוד שאחד מן המדריכים טיפס על הקיר, המדריך השני אבטח אותו.
החברה בתגובה: שמרנו על כל נהלי הבטיחות הנדרשים
החברה טענה כי אחריות הנפילה חלה על הבחור מכיוון שלא המתין לתורו, דילג על הוראות המדריך ורתם את עצמו. בנוסף טענה החברה כי בכל אחת מן העמדות בהפנינג הוצב מדריך אחד לפחות וכי ציוד הסנפלינג היה ציוד חדש בין פחות משנה. יתר על כן נטען כי בבוקר האירוע נערכה בדיקה של המתקנים על ידי מהנדס בטיחות.
אומנם, השופטת קבעה כי החברה היא זו שנושאת באחריות כלפי כל מי שמשתמש במתחם היות והם אלו שארגנו את ההפנינג. במידה שאדם נפצע בעודו מצוי במתחם חובת הזהירות חלה על החברה, ועל כן היא מחויבת לפצות את הבחור על נזקי הגוף בהתאם.
עקב התאונה, הבחור התלונן על כאבים בירך השמאלית. לטענתו הכאבים הפריעו לו בכל הפעולות היומיומיות, גם בשעת מנוחה.עוד התלונן הבחור על הגבלה בתנועת כף רגלו השמאלית וכאב ורגישות באזור הצלקת מהניתוח. לדבריו, מצבו הרפואי מקשה על התנהלותו השגרתית ועל הטיפול בילדיו.
בית המשפט קבע בהתאם לחוות דעתו של המומחה, כי לבחור יש נכות רפואית קבועה בשיעור של 31.6%. עם זאת, השופטת קבעה על נכות תפקודית קבועה בשיעור של 24% בלבד, משום שהפגיעה אינה משפיעה לרעה על תפקודו ועל יכולתו לתפקד בעבודתו באופן תקין.
בית המשפט קבע: הבחור אינו היה זה שרתם עצמו וגרם לתאונה
השופטת קיבלה את גרסתו של הבחור שלפיה טרם הטיפוס על הקיר לא התבצעה בדיקת בטיחות על ידי מדריך, וקבעה כי הבחור לא היה זה שרתם עצמו ללולאה באופן שגוי. בנוסף, בעת הגילוי על הבעיה, על החברה היה לספק לבחור הוראות ברורות ובטוחות לירידה מהמתקן ולאפשר חילוץ בטוח והימנעות מכל תאונה אפשרית. היות שהחברה לא עשתה זאת היא הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי הבחור.
יתר על כן, עצם העובדה שהבחור וחברו שהו ביחד במתחם הטיפוס, מעידה על חוסר האחריות של החברה משום שהמתחם אינו אמור להכיל יותר מאדם אחד בעת השימוש בקיר הטיפוס. בעקבות הרשלנות של החברה השופטת חייבה אותה בתשלום פיצויים לבחור שנפצע.
יש לך שאלה?
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
בית המשפט העריך את הנזקים שכללו הפסדי שכר, גריעה מכושר השתכרות, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת הזולת ונזק ממוני על סך של 1,135,000 שקלים. בנוסף תשלם החברה את הוצאות בית המשפט כמו כן שכר טרחה של עורך הדין.
ת"א 29480-01-17