בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר לפני שבועיים את עונשו של אדם שהורשע בעבירת המתה בקלות דעת. האיש היה שיכור בעת האירוע וביקש מהמנוח שימכור לו סמים. כשהוא סירב, השיכור החל להכות אותו בחוזקה באמצעות בעיטות ואגרופים.
כתוצאה מהחבלות שנגרמו לו, הגבר איבד את הכרתו. השיכור ניסה להעיר אותו אך ללא הצלחה וביקש מעוברי אורח להזמין עבורו אמבולנס, לאחר מכן עזב את המקום. מאוחר יותר נקבע כי בעקבות המכות החמורות נגרם לגבר דימום מוחי שגרם למותו המיידי.
בשל כך קבע השופט כי התוקף אחראי לגרימת מותו של האיש. עוד נקבע כי התגבשה אצלו מחשבה פלילית של פזיזות מסוג קלות דעת, ולכן העונש שהוטל עליו היה מופחת ביחס לעבירת ההריגה באדישות שיוחסה לו בכתב האישום.
הגבר רדף אחרי השיכור כדי שיחזיר לו את הטלפון
על פי עובדות כתב האישום, השיכור ביקש מהאיש שימכור לו סמים וזה ענה לו שהוא לא עושה זאת. השיכור התעקש וטען שראה אותו מוכר למישהו אחר, האיש ענה בשלילה והמשיך ללכת. השיכור תפס אותו והחל להכות אותו באגרופים עד שנפל לרצפה, אז המשיך לבעוט בגופו ולרתק אותו למדרכה.
לאחר מכן קם השיכור והמשיך בדרכו, אך האיש הצליח להתרומם מהרצפה וצעק אחריו שיחזיר לו את הטלפון. השיכור לא ענה והגבר קם והתחיל לרדוף אחריו. כשהצליח להתקרב מספיק, השיכור הסתובב כלפי הגבר והחטיף לו אגרוף, מה שגרם לו להתמוטט ולאבד הכרה.
השיכור העיד בפני בית המשפט שניסה להקים את האיש, תוך שטלטל אותו וסתר לו כדי להעירו. הוא אף צעק לעבר אנשים שהיו במקום שיזעיקו אמבולנס, ולטענתו עזב את המקום רק כשאדם שלישי הגיע לזירה ואמר לו שהוא יכול ללכת.
פרמדיק של מד"א הגיע באמבולנס שענה לקריאה, ונאלץ לקבוע את מותו של הגבר במקום. כתוצאה מהמכות אפו נשבר, נגרמו לו קרעי עור בפה ואף בקע דיסק בצוואר. על פי הדיווח, החבלות הקהות בראש הביאו לדימום תוך גולגולתי בגזע המוח, מה שהביא למותו.
השיכור הורשע בגרימת מוות בקלות דעת, ולא באדישות
השופט דחה את טענת השיכור שפעל מתוך הגנה עצמית, וזאת כיוון שהאיש לא נשא נשק ולא היה בעל יכולת ממשית לפגוע בו. כמו כן, החבלות החמורות שגרם לגבר רק מכיוון שהוא סירב למכור לו סמים העידו על כוונה לפגיעה קשה, ולא לנטרול בלבד, כפי שנדרש בהגנה עצמית.
עם זאת, השופט קבע כי לנוכח התנהלותו של השיכור מול אובדן ההכרה של האיש, לא ניתן לייחס לו יסוד נפשי של אדישות, זאת מפני שניסה להעיר אותו ודאג שיוזעק לו אמבולנס. לפיכך, הוא קבע כי יסוד המחשבה הפלילית שהתגבשה אצל השיכור הייתה פזיזות מסוג קלות דעת.
בעקבות כך, הוא קבע שיש להרשיע את השיכור בעבירת המתה בקלות דעת שעונשה המקסימלי הוא 12 שנה, זאת לעומת עבירת הריגה של המתה באדישות שמתחם הענישה שלה מגיע עד 20 שנה.
ההבחנה קיימת כיוון שבהמתה בקלות דעת, התוקף נקט מעשים שיוכיחו כי קיווה שהתוצאה החמורה לא תתרחש, כמו הזעקת אמבולנס למשל, זאת לעומת המתה באדישות שבה התוקף לא עשה דבר כדי למנוע את המוות.
השופט חייב את השיכור ב-75 אלף שקלים פיצויים למשפחה, נוסף על עונש המאסר
אמו של הנפטר הגישה מכתב לבית המשפט שבו תיארה כיצד בנה הגיע מרקע קשה ובכל זאת הצליח להשתקם. היא סיפרה כי בעבר אכן השתמש בסמים, אך הפסיק לאחר שריצה עונש מאסר. היא הוסיפה כי הוא עבד במקום מסודר וסייע המון למשפחתו, בייחוד לאביו שהיה במצב סיעודי ונזקק לעזרתו בכל שעות היממה.
השופט הדגיש כי הפגיעה במנוח ובמשפחתו חמורה מאוד, ומבטאת פגיעה בערך קדושת החיים והגנה על שלמות הגוף. הוא הסביר שהתוקף היכה את האיש ללא התגרות מוקדמת לאחר שפגש בו באופן רנדומלי.
יש לך שאלה?
הוא הוסיף כי למרות שבתחילה התוקף עזב את הגבר כשהוא בהכרה, והגבר הוא זה שרדף אחריו, יש להניח כי הנזק הרב נגרם לו עוד קודם לכן כשהיכה אותו באופן ממושך בעודו שכוב על הרצפה חסר אונים.
כתוצאה מכך, השופט השית על השיכור עונש מאסר בפועל של חמש שנים, שנה וחצי מאסר על תנאי אם יבצע עבירות אלימות נוספות, ופיצוי כספי לאם המנוח בסך 75 אלף שקלים.
ת"פ 80055-01-19
עודכן ב: 19/12/2019
