נפילה מתא מטען של משאית תוגדר כתאונת דרכים: כך קיבל הנהג פיצויים מהביטוח

בית משפט השלום בחיפה עסק לאחרונה בתביעת נזקי גוף בעקבות תאונת דרכים שאירעה לאדם בזמן עבודתו. הנהג שנפגע סידר סחורה בארגזים בתא המטען של המשאית, וכשסיים נפל והחליק מהמשטח למדרכה. כתוצאה מהנפילה, נהג המשאית שבר את הירך ברגלו השמאלית.

הנהג תבע את חברת הביטוח של המשאית על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. חברת הביטוח טענה מצדה כי המקרה כלל לא מוגדר כתאונת דרכים כיוון שהנפילה לא התרחשה בזמן נסיעה. כדי להכריע במחלוקת, השופט התייחס לרכיבי ההגדרה של תאונת דרכים כדי להכריע אם האירוע מתאים לתיאור בחוק.

במקרה שבו האירוע לא ייחשב לתאונת דרכים על פי החוק, לא ניתן לתבוע את חברת הביטוח של המשאית על נזקי הגוף שנגרמו בתאונה. אולם, אם המקרה עונה על רכיבי ההגדרה של תאונת דרכים לפי החוק, אז הנהג זכאי לפיצויים מחברת הביטוח.

לבסוף, השופט קבע כי יש לחייב את חברת הביטוח בתשלום נזקי הגוף שנגרמו לנהג המשאית. יתר על כן, הוא החליט להגדיל את רכיב הפיצויים העוסק באחוזי הנכות, מ-5% שקבע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ל-10% נכות אשר יגדילו את גובה הפיצויים.

ששת המרכיבים להגדרת תאונת דרכים על פי החוק

השופט הסביר שקיימים שישה קריטריונים להגדרת מקרה כתאונת דרכים. לפי הסעיף הראשון לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975, "תאונת דרכים היא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

מתוך ההגדרה בחוק, השופט הסביר כי יש לבחון האם בתקרית התקיימו הרכיבים הבאים: (1) אירוע (2) נזק גוף, אחד לפחות (3) שנגרם בעקבות (4) שימוש (5) בכלי רכב מנועי (6) למטרות תחבורה.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לחמשת הרכיבים הראשונים, כיוון שהמקרה היה נפילה - כלומר מוגדר כאירוע, שבו נגרם לנהג שבר בירך - כלומר נזק גוף, והנזק נגרם כתוצאה ישירה מתוך שימוש שעשה הנהג בכלי רכב מנועי שהוא המשאית.

המחלוקת העיקרית שעלתה בדיון היא האם הרכיב השישי התקיים באירוע, כלומר, האם השימוש בכלי הרכב היה למטרות תחבורה או לא. נהג המשאית טען שכן, כיוון שהוא משתמש בתא המטען לאחסנת ארגזי סחורה שאותם הוא מסיע ממקום למקום. חברת הביטוח לעומת זאת, טענה שהמשאית חנתה וסידור המוצרים כשלעצמו אינו קשור למטרות התחבורה שלה.

השופט קבע: האירוע מוגדר כתאונת דרכים

החוק אמנם אינו מפרט בדיוק מהן מטרות תחבורה, אך פסיקה שנעשתה בנושא והוצגה על ידי השופט, קבעה כי טיפול במטען הרכב וכל פעולה שקשורה לכך ייחשבו גם הם כקיום של מטרות התחבורה. פסיקה נוספת שהובאה הדגישה כי אין חשיבות למצבו של הרכב באותה עת, אם עמד ללא תנועה או חנה.

לדברי השופט, המשאית שימשה את הנהג לא רק לנסיעה אלא גם להובלת מטענים. הוא הסביר כי טיפול במטען שהרכב נושא או מוביל הוא חלק בלתי נפרד מייעוד הרכב, כמו הנסיעה בו. לכן פעולות שביצע הנהג בתא המטען, כשסידר סחורה בארגזים, ייחשבו לשימוש ברכב למטרות של תחבורה.

לפיכך, השופט קבע כי הירידה מתא המטען שבעקבותיה התרחשה הנפילה, מוגדרת כתאונת דרכים לכל דבר. בעקבות זאת הוא החליט כי יש לחייב את חברת הביטוח של המשאית בתשלום פיצויים לנהג על נזקי הגוף.

אף על פי שהמומחה קבע נכות בשיעור של 5% - השופט החליט לחייב בפיצויים על בסיס 10% נכות

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, טען כי לנהג המשאית נותרה נכות קבועה בשיעור של 5% אחרי התאונה. לאחר בדיקה הוא קבע כי טווחי התנועה ברגליו הם תקינים והשבר אוחה היטב, אך מצא שנהג המשאית עדיין סובל מרגישות ולחץ באזור מפרק הירך.

למרות קביעתו של המומחה הרפואי, השופט החליט כי יש לחרוג מחישוב הפיצויים על בסיס 5% נכות, ולחשב את הסכום על פי נכות בשיעור של 10%. הוא הסביר שיש להתאים את הנכות לגובה הנזק שנגרם לנהג המשאית ולפגיעה שהובילה לניתוח ולאשפוז ממושך.

יש לך שאלה?

פורום תביעת ביטוח

לאחר קביעת הנכות בוצעו חישובים של רכיבים נוספים הקשורים לפיצויים כמו כאב וסבל, הפסד שכר לעבר וכושר עבודה לעתיד, עזרה והוצאות והפסד תנאים סוציאליים. סכום הפיצויים שנקבע לטובת העובד עמד על כ-107 אלף שקלים. כמו כן, השופט חייב את חברת הביטוח בתשלום שכר טרחת עורך דין בגובה של כמעט 13 שקלים.

ת"א 49270-01-17