בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה גננת נגד המעסיקה שלה ונגד אימם של שניים מילדי הגן אחרי שתקפה אותה וגרמה לה לנזקי גוף. התביעה הוגשה לאחר שהאם התוקפת הורשעה בהתאם להודאתה בעבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתקיפה כתאונת עבודה ושילם לגננת גמלת נכות מעבודה אחרי שוועדה רפואית קבעה כי נותרה לה נכות נפשית בשיעור של 32%.
לפי פקודת הראיות, כיוון שהאם הורשעה בביצוע העבירות בהתאם להודאתה, בית המשפט התייחס לעובדות שבכתב האישום כאילו הוכחו כלפיה בהיותה צד בהליך האזרחי.
בהתאם לעובדות שפורטו בפסק הדין, האם איימה על הגננת ואמרה לה שהיא מסוכנת כדי להפחידה לאחר שסברה כי היא דיברה אליה באופן פוגעני. לאחר מכן, היא הפילה אותה ובעטה בה.
האם תקפה את הגננת וגרמה לה לחבלות
הגננת טענה כי האם תקפה אותה ולכן אחראית לחבלות שנגרמו לה. היא צירפה חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי ובתחום אף אוזן גרון, שלפיהן נותרה לה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 43% עקב התקיפה.
לפי גרסת הגננת, העמותה שהפעילה את הגן נושאת באחריות לנזקיה כמעסיקה שלה. זאת מכיוון שיום לפני התקיפה היא מסרה למנהלת שלה כי היא חוששת מהאם, אך המנהלת לא סייעה לה ולא פעלה כדי להגן עליה.
הביטוח הלאומי דרש לקבל מהתוקפת את הכספים ששילם לגננת
לתביעה נגד האם הצטרף הביטוח הלאומי ודרש לקבל בחזרה את הסכומים ששילם לגננת במסגרת גמלאות נכות מעבודה עקב הנכות הנפשית שנגרמה לה.
האם טענה כי לפני התקיפה הגננת התגרתה בה, דחפה אותה והכתה אותה בכתף ימין ולכן היא אחראית לנזקים שאירעו לה עקב התקיפה בשיעור של 40%.
המעסיקה מצידה טענה כי לא הייתה לה אפשרות ויכולת למנוע את התקיפה כיוון שהאירוע היה בלתי צפוי ופתאומי, ולכן היא אינה נושאת באחריות ביחס אליו.
השופטת ציינה כי הרשעת האם בהליך הפלילי בתקיפתה של הגננת מטילה עליה אחריות לנזקיה. השופטת בחנה את גרסת האם שלפיה הגננת יזמה את המגע הגופני הראשון בעת שהכתה אותה בכתף, אך קבעה כי מדובר בעדות יחידה ולכן דינה להידחות.
עוד נקבע כי האם לא הציגה תיעוד רפואי כלשהו שתומך בטענה שהיא הותקפה על ידי הגננת ולכן גרסתה נדחתה. מנגד, צוין כי הגננת צירפה לתביעתה תמונות מבית החולים והצליחה להוכיח שהאם דחפה אותה, הפילה אותה, משכה בשערה ובעטה בה בעודה שרועה על הרצפה.
המעסיקה אינה אחראית לתקיפה הבלתי צפויה
בסוגיית אחריות המעסיקה נקבע כי על מעסיק חלה חובה לדאוג לעובדיו לסביבת עבודה בטוחה ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה. צוין כי כדי להטיל אחריות על מעסיקתה של הגננת יש צורך לבסס חובת זהירות בנסיבות המקרה. השופטת קבעה כי התקיפה נחשבה לאירוע חריג, פתאומי ובלתי צפוי ולכן המעסיקה אינה נושאת באחריות ביחס אליו.
לפי חוות הדעת הרפואיות שהגישה הגננת, נותרה לה נכות משוקללת בשיעור של 43%, אולם חוות דעת נגדיות שהוגשו מטעם האם קבעו שלגננת לא נותרה כל נכות שקשורה לתקיפה. לנוכח הפערים בין חוות הדעת, השופטת מינתה מומחה רפואי בתחום הנפשי ומומחה רפואי בתחום אף, אוזן גרון כדי שיעריכו את הנכות שנגרמה לנפגעת כתוצאה מהאירוע.
הרופאה הפסיכיאטרית קבעה כי לגננת נותרה נכות נפשית בשיעור של 15% עקב הפרעה בתחום החברתי והגבלת כושר העבודה.
רופא אף אוזן גרון קבע כי לאחר התקיפה הגננת סובלת מטנטון באוזניה וכי נותרה לה נכות בשיעור של 5% עקב האירוע. לפיכך נקבע כי בעקבות אירוע התקיפה נותרה לה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 19.25%.
השופטת קבעה כי לגננת מגיעים פיצויים בסך כולל של 212,000 שקלים עבור הפסד השתכרות לעבר והפסד כושר השתכרות, פנסיה, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות וכאב וסבל.
נפסק כי לפי חוק הביטוח הלאומי ומאחר שהאירוע הוכר כתאונת עבודה, המוסד לביטוח לאומי יהיה זכאי לקבל 75% מסך הפיצויים מהאם כאשר את היתרה תקבל הנפגעת.
יש לך שאלה?
פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות
בעקבות זאת נקבע כי האם תשלם לגננת 50 אלף שקלים בצירוף 11,650 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין ואילו למוסד לביטוח לאומי היא תשלם 159 אלף שקלים בתוספת 37,200 שקלים.
ת"א 15278-10-14
עודכן ב: 19/12/2019