לאחרונה הובא להכרעה בבית משפט השלום בירושלים מקרה שבו גבר איים לכאורה על עובד סוציאלי שטיפל בילדיו. הרקע למעשה היה היחסים הרעועים בין השניים, שבשיאם רשויות הרווחה הוציאו מחזקת האיש את ששת ילדיו על פי המלצת העובד הסוציאלי באמצעות צו בית משפט למסגרת חוץ ביתית.


האיום לכאורה נעשה באמצעות הודעת דואר אלקטרוני שבה נכתב "לא נשכח ולא נסלח, מידה כנגד מידה לא בטלה". בהמשך ההודעה אוזכר חלק מפסוק ט"ז בספר שמות פרק כ"א: "וגונב איש ומכרו, ונמצא בידו", תוך השמטת המשך הפסוק "מות יומת".


אב הילדים לא הכחיש כי שלח את הודעת המייל לעובד הסוציאלי, אך טען כי הדברים הכתובים לא היוו איום. בתביעה פורשו חלקי ההודעה השונים כדי לברר טענתו זו.


השופט קבע כי בהתאם לגרסה שמסר האב וההקשר שבו האיום לכאורה נמסר, אין מדובר בפגיעה שלא כדין או באיום קונקרטי. לפיכך השופט זיכה את אב הילדים וקבע שאינו אשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.


מתוך עדותו של העובד הסוציאלי: לגבר רקע של עוינות ותוקפנות כלפי לשכת הרווחה


עובד הרווחה העיד כי במסגרת תפקידו הוא אמון על הטיפול בששת הילדים של האיש. בטרם שלח את חוות דעתו לבית המשפט בגינם, הוא נפגש עם הגבר ועם ילדיו מספר פעמים. בעקבות ההתרשמות הכתובה של העובד, בית המשפט קבע כי הקטינים נזקקים ולכן צריך להוציא אותם ממשמורת ההורים.


יחסו של הגבר אל גורמי הרווחה, לטענת העובד הסוציאלי, היה תוקפני וטעון. כדוגמה לדבריו הוא הסביר כי כל התקשורת ביניהם התבצעה באמצעות תכתובות דואר אלקטרוני, כיוון שהגבר נהג לנתק כל שיחת טלפון מלשכת הרווחה. העובד טען שהגבר היה אלים כלפיו מילולית פעמים רבות והשיב להודעותיו במילים גסות ופוגעניות.


לאחר קבלת האיום, העיד כי התנהל בצורה זהירה וחשדנית שהעיקה על אורח חייו. הוא סיפר כיצד הקפיד לקחת גז פלפל בצאתו מהבית ואיך כל פעם שיצא מלשכת הרווחה היה מסתכל לצדדים ומחפש פוגעים פוטנציאליים מטעמו של האיש.


אב הילדים הציג את פרשנותו לדברים וטען שאין לפרש את דבריו כאיום


האיש סיפר בעדותו כי העובד הסוציאלי התנכל לו בכוונה ופגע בו באופן ישיר. לדבריו, העובד ביטל פגישות עם ילדיו ולא יידע אותו על כך ואף מנע ממנו לדבר איתם בטלפון. האב טען כי פתח כמעט ב-30 הליכי משפט שונים שבהם דרש את טובת ילדיו, למרות התנכלותו של העובד.


בתגובה לטענות פקיד הסעד בדבר התנהגות תוקפנית, הסביר האב כי יש להציג את התמונה המלאה. לדבריו דווקא נהג עמו בכבוד ובנימוס, אך כשזה השיב לו בציניות קרה, רגשותיו גברו עליו והוא הגיב בכאב רב.


בנוסף הסביר את הרקע לאיום ואמר כי חוות דעתו של עובד הרווחה פגעה באופן חמור בילדיו הקטנים. האב, אדם דתי, אמר שהפסוק אשר הוזכר מכוון להליך בית דין תורני ומטרתו לעמוד על טעותו של האדם הפשוט מתוך שאיפה לתיקון הדרכים.


לגבי הביטוי "מידה כנגד מידה" אמר האיש כי השתמש בו כדי לבטא את התסכול שחש. הביטוי בכללו מלמד על מקרה שבו אדם עושה משהו רע לאדם אחר, ואף שאין האחרון יכול להחזיר לו רעה בתמורה, קיים גורם עליון והוא זה שיאזן את המשוואה.


לאור הסברים אלה, טען הגבר כי דבריו כלפי עובד הרווחה לא היוו איום אלא פנייה לעורר את אנושיותו. הוא הוסיף כי הודעתו הייתה תזכורת מוסרית, לפי דין תורה, לאשמה שיהיה על העובד לשאת בעקבות מעשהו.


בית המשפט פסק: בהודעה לא נכתבו דברי איום, אף שהמעשה ראוי לגינוי


כדי לקבוע אם הכתוב בהודעת הדואר האלקטרוני נחשב לאיום או לא, השופט פירק את ההודעה לביטויים הטעונים לכאורה ובדק אותם באופן פרטני.


הוא קבע כי הביטוי "לא נשכח ולא נסלח" אינו מבטא רצון לפגיעה ממשית. בהמשך, הביטוי "מידה כנגד מידה" הוא למעשה עקרון של חז"ל הנוגע לקבלת גמול על עונש כדי לתקן דרכים לטובה, ולכן גם לא מהווה איום קונקרטי על העובד.


באשר לפסוק מהתנ"ך, סיכם השופט, הוא כללי למדי ובעל פרשנות הנוגעת לדיני סנהדרין שאינם רלוונטיים. יתרה מזאת, הביטוי "מות יומת" המופיע בסופו של הפסוק ובו יש מן האיום הושמט בהודעה, כנראה בכוונת מכוון.

 

יש לך שאלה?

פורום משפט פלילי


השופט אמנם הסכים כי ברמה האישית הדברים לא היו צריכים להיאמר כיוון שהם בוטים וראוי לגנותם, אך אין בהם כדי לטעון שמאיימים על חייו וגופו של העובד הסוציאלי. בעבור דברים אלה, קבע השופט כי אב הילדים זכאי ודבריו אינם נחשבים לאיום.

 

 

ת"פ 49115-05-17


עודכן ב: 19/12/2019