בשנת 2013 נחתם הסכם מכר לדירת קוטג' במבשרת ציון, המחולקת לארבעה מפלסים, כאשר המפלס התחתון כולל גינה ומרתף. עוד לפני החתימה על ההסכם, מוכרת הדירה הצהירה בפני בני הזוג שרכשו את הדירה כי אין ליקויים או בעיות בנכס, לרבות פגמים נסתרים. כעבור חצי שנה קיבלו הרוכשים את החזקה בנכס.


למרבה הפתעתם, כשהגיע החורף אחרי מספר חודשים, התברר להם שקומת המרתף סובלת מבעיות רטיבות קשות, וכשהזמינו אינסטלטור לבדיקת מקור הליקוי, גילו שמדובר בבעיית איטום ולא בצנרת. הם המתינו לחורף נוסף כדי להבין מהו היקף הנזק, וגילו שהבעיה רק הולכת ומחריפה.


מתי החלה בעיית הרטיבות, והאם המוכרת הייתה מודעת אליה?


כאשר פנו אל המוכרת בדרישה שתשלם את עלות התיקונים, היא סירבה. על כן הגישו כנגדה תביעה בבית משפט השלום בירושלים, ובה טענו כי הפרה באופן יסודי את הסכם המכר משום שהסתירה מהם את הליקויים.


המוכרת מצדה הכחישה את כל טענותיהם, וסיפרה כי מעולם לא נתקלה בבעיות רטיבות במרתף. ואולם, מהנדס אשר מונה על ידי בית המשפט העריך כי בעיית הרטיבות לא נוצרה בשנים האחרונות אלא לפני שנים רבות. השופטת קיבלה את חוות דעתו, וכן התרשמה מעדותם המהימנה של הרוכשים.


בסופו של דבר קבעה השופטת כי המוכרת אכן ידעה על הליקוי והסתירה אותו מהרוכשים. את טענותיה כי הקונים טמנו לה מלכודת כדי להוציא ממנה כספים דחתה השופטת מכל וכל. על כן חויבה המוכרת בפיצויים בסכום של 265 אלף שקלים, וכן הוטל עליה לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי דינם של הרוכשים, בסכום נוסף של 35 אלף שקלים.


השכן העיד כי דיבר עם בעלה המנוח על בעיית הרטיבות, ולכן היא ידעה עליה ללא ספק


בית המשפט מינה מהנדס בניין מטעמו לבדיקת טענותיהם של הצדדים. בחוות דעתו ציין המהנדס כי איתר ליקויי רטיבות רבים בקומת המרתף, וכי מדובר בבעיה פעילה. החלודה הרבה בתחתית הדלת, לקביעתו, מצביעה על כך שמדובר בבעיה ארוכת שנים, אשר הופיעה לראשונה לפחות כמה שנים לפני שהדירה נמכרה.


עוד הוסיף המהנדס כי מצא שכבות של תיקוני שפכטל אשר מעידות בוודאות על ניסיון לפתור את בעיית הרטיבות. על פי שכבות השפכטל העריך כי ייתכן שהבעיה החלה כשמונה שנים לפני מכירת הנכס.


מוכרת הדירה הצהירה כי במשך 25 שנות מגוריה בנכס לא הבחינה בליקויי רטיבות במרתף


ממצאיו של המהנדס מטעמו של בית המשפט אשר תמכו בגרסתם של רוכשי הנכס התקבלו על ידי השופטת, אשר לא מצאה כל סיבה שלא לקבל את חוות דעתו. לכך הצטרפה גם עדותו של השכן, אשר סיפר כי שוחח על בעיית הרטיבות עם בעלה של המוכרת לפני שזה נפטר, וכי ראה במו עיניו את כתמי הרטיבות. השופטת מצאה עדות זו כמהימנה.


מלבד זאת, השופטת מצאה את עדויותיהם של שני הרוכשים כמהימנות וקוהרנטיות. בניגוד לכך, עדותה של המוכרת לא הותירה רושם אמין. לדוגמה, תחילה המוכרת הצהירה כי הרוכשים הגיעו לנכס עשרות פעמים בטרם חתמו על החוזה, אולם לבסוף הודתה כי מדובר היה בביקורים ספורים.


נוסף על כך, היא הצהירה בתוקף שהייתה מתקנת כל ליקוי רטיבות כפי שעשתה עם כל בעיה בנכס, אולם התברר כי התריס החשמלי בבית לא עבד והיא לא פעלה לתקן אותו, ועל כך אף שילמה פיצוי לרוכשים.


האם המוכרת שיקרה כאשר הצהירה כי אין בעיית רטיבות בנכס?


המוכרת אף זימנה את ילדיה לתת עדות, אולם התברר כי אף אחד מהם לא התגורר בדירה בתקופה הרלוונטית. בהצטברות העדויות, קבעה השופטת כי מוכרת הדירה ידעה על בעיית הרטיבות עוד לפני שמכרה את הדירה, ולכן הצהירה באופן כוזב כי לא ידוע לה על ליקויים בנכס במסגרת הסכם המכר.


השופטת דחתה מכל וכל את טענות המוכרת כי הרוכשים מנסים לגבות ממנה סכומים לשיפוצים תוך שטמנו לה מלכודת, והבהירה כי התרשמה לטובה מהרוכשים אשר אף ניסו להימנע בהתחלה מהגשת התביעה ומההליך המשפטי, וניסו לברר את מקור והיקף הליקוי לפני שהחלו בהליכים.

 

יש לך שאלה?

פורום ליקויי בניה | בדק בית | תביעות קבלנים


בשל הסתרת הליקוי מהרוכשים, המוכרת הפרה באופן יסודי את הסכם המכר, כך קבעה השופטת. היא הטילה עליה לשלם פיצויים בסכום של 265 אלף שקלים בעקבות זאת, וכן חייבה אותה בהוצאות המשפט של הקונים בסכום כולל של 35 אלף שקלים.


ת"א 48748-06-16