לאחרונה התקבלה בבית משפט השלום בנתניה תביעה לפיצויים שהוגשה על ידי שוכר יחידת דיור כנגד המשכיר, בהתאם לחוק איסור לשון הרע. יחידת הדיור הושכרה על ידי התובע לתקופות קצרות כמיועדת להשכרה לתיירים או למגורים קצרים כיחידה מלונאית למשך מספר ימים.


במסגרת התביעה התייחס השוכר לאירוע שבו הגיע בעל הנכס ליחידת הדיור, מלווה ברוכש פוטנציאלי, בעורך דין ובבנו. כאשר השוכר לא הסכים לדרישתו לצאת מהנכס מכיוון שנמצא בו ציוד אישי, המשכיר החל לקלל אותו ולאיים עליו, ולתאר אותו כעבריין, נוכל ושקרן סדרתי. אמירות אלו ביזו אותו ופגעו בשמו, כך טען השוכר.


מנגד טען המשכיר כי הדברים נאמרו בלהט הוויכוח ולאור סכסוך ממושך בין השניים, ואין לראות בהם כלשון הרע. השופטת התרשמה כי אכן, היו מחלוקות מתמשכות בין הצדדים, אולם ייחוס התנהגות עבריינית לשוכר אינו מהווה רק גידופים וקללות שנאמרים בשעת כעס ותו לא. מדובר בהשתלחות חסרת רסן החורגת מגבולות הסביר, ולכן הוחלט לקבל את התביעה. המשכיר חויב לשלם פיצויים בסכום של 15 אלף שקלים, וכן לשאת בהוצאות שכר הטרחה בסך של 5,000 שקלים.


מדוע פרץ הוויכוח בין בעל הנכס לבין השוכר?


מלבד אותו אירוע, טען השוכר כי גם שנה לאחר מכן, באירוע נוסף, הגיע המשכיר ללובי של בניין המגורים והכפיש אותו שוב בפני עובד האבטחה ואנשים נוספים שנכחו שם, לרבות בעלי דירות אחרים, עובדי חברת הניהול ולקוחות פוטנציאליים, הכול מתוך מטרה לפגוע בשמו ובעסקו.


השוכר עצמו לא נכח באותו אירוע, אלא ביסס את התביעה על סמך עדותו של המאבטח, אשר טען כי בעל הנכס צעק לידו כי השוכר מביא נערות ליווי לדירה. ואולם, השופטת התרשמה כי מדובר היה בשיחה שהתנהלה רק בין המאבטח לבין המשכיר ללא נוכחות אנשים אחרים, ולכן דחתה את התביעה בכל הנוגע לאירוע זה.


בעל הנכס כינה את השוכר שקרן, גידף אותו, וטען שהוא גנב ומשכיר את יחידת הדיור לזונות


בכל הנוגע לאירוע שהתרחש בתוך יחידת הדיור, בנוכחות בנו של בעל הנכס, עורך דין ורוכש פוטנציאלי, השוכר הקליט והסריט את האירוע באמצעות הטלפון הסלולרי שלו, והגיש את הסרטון אל בית המשפט.


מצפייה והאזנה לדברים, עלה כי המשכיר גידף וקילל רבות את השוכר, צעק עליו וטען כי הוא משכיר את הנכס לזונות, גנב, שקרן, זבל, מתנהל באופן לא חוקי מזה שנים ועוד. הוא תואר כנוכל סדרתי וכמי שעוסק בפעילות לא חוקית במשך שנים רבות.


אכן, דברים אלו לא נאמרו בחלל ריק והרקע להם הוא סכסוך ממושך בין בעל הנכס והשוכר בכל הנוגע לחוזה ביניהם. המשכיר אף הגיש תביעת פינוי כנגד השוכר, אולם זו נמחקה לבסוף. באירוע הספציפי, הקללות והגידופים הגיעו לאחר שהמשכיר ביקש מהשוכר לעזוב את הנכס כדי שיוכל לנהל משא ומתן עם הרוכש, אך השוכר סירב לעזוב.


למרות כל זאת, הביטויים הקשים בנוגע להתנהלות עבריינית חרגו מגבולות הסביר לעניות דעתה של השופטת, אשר קבעה כי לא מדובר רק בקללות ובגידופים שנאמרו בעת ויכוח סוער. אמירות אלו השפילו את התובע, ביזו אותו והיו עלולות לפגוע בעסקו.


האם הדברים נאמרו בתום לב על ידי המשכיר?


בעל הנכס טען כי לבניין שבו הוא מחזיק בזכויות בדירת מגורים יצא מוניטין לא טוב בגלל אירועים פליליים שבוצעו בו, וכי מתפרסמות מודעות להשכרת דירות בבניין לפי שעה. הוא חשד כי גם השוכר שלו עוסק באותה פעילות לא חוקית.


ואולם, במהלך המשפט התברר כי לא ראה בעצמו כל פעילות לא חוקית ואף לא פנה למשטרה כדי למנוע את התופעה בבניין. חשד בלבד אינו מספיק כדי לטעון שמדובר באמת או בתום לב, קבעה השופטת. על כן נקבע כי השוכר זכאי לקבל פיצויים.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע


לגבי גובה הפיצוי, השופטת הביאה בחשבון כי המשכיר אמנם הרים את קולו והשתלח באופן חד צדדי בשוכר, אולם הדברים נאמרו בסערת רגשות, על רקע סכסוך ממושך ובפני מספר אנשים קטן בלבד.


מכלול השיקולים הביא את השופטת להחלטה כי סכום הפיצויים הראוי יעמוד על 15 אלף שקלים. כמו כן ונוסף על כך ישלם בעל הנכס את הוצאות שכר טרחת עורכי דינו של השוכר, בסכום של 5,000 שקלים.

 

ת"א 35404-02-16