לאחרונה דן בית משפט השלום בירושלים בתביעתה של אישה בת 73, אשר דרשה פיצויים מהמדינה עבור נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות טיפולי הקרנות שקיבלה בשנת 1949, בהיותה בת שלוש שנים, לאחר שהגיע לישראל ממרוקו. ההקרנות נועדו לטיפול במחלת הגזזת, אולם גרמו לה לנכויות שונות, כגון צלקות, כאבי ראש, סבל נפשי, התקרחות ועוד.


את תביעתה הגישה האישה בהתאם לחוק הקובע פיצויים לנפגעי גזזת, לאחר שוועדה רפואית קבעה כי נותרה לה נכות רפואית בשיעור של 56%, והתברר כי היא סובלת מפגיעות רבות ומגוונות.


האם האישה זכאית לפיצויים עקב הפרת חובת היידוע על ידי המדינה?


בפסיקה נקבע עקרונית כי על המדינה חלה חובה ליידע כל מי שעבר טיפולי הקרנות על הסיכונים לפתח מחלות שונות, וכי פעמים רבות המדינה הפרה חובה זו. בהקשר זה, מי שנפגע מטיפולי ההקרנות יכול לתבוע בגין פגיעה באוטונומיה ואובדן סיכויי ההחלמה, וזאת לצד התביעה המוגשת על פי חוק הגזזת.


במקרה זה, התובעת מקבלת גמלה חודשית בהתאם לחוק בסכום של כ-2,000 שקלים, ואף קיבלה מענק חד פעמי. היא אמנם לא יכולה לקבל פיצויים עבור נזקי ההקרנות הישירים, אולם השופטת מצאה כי היא זכאית לקבל פיצוי עבור פגיעה באוטונומיה, מכיוון שאילו הייתה יודעת מהם הסיכונים, הייתה מבצעת את המעקב הרפואי באופן אחר. על כן נפסקו לטובתה פיצויים בסכום של 50 אלף שקלים.


האם התובעת איבדה את סיכויי ההחלמה בעקבות העובדה שלא קיבלה מידע על הסיכונים?


עם השנים, פנתה האישה לטיפולים רפואיים במגוון תחומי רפואה, לרבות בתחום הנוירולוגי. היא התלוננה רבות על כאבי ראש, ועברה ניתוח לכריתת גידול שהתגלה בראשה. מלבד הצלקות וההתקרחות בראשה, עברה טיפול לכריתת נגע שהתגלה באפה. כמו כן, בתחום הפסיכיאטרי אובחנה עם מצב דכאוני שהתפתח על רקע טראומה ממושכת ופיברומיאלגיה.


על פי עיקרי ההלכה שנקבעה בפסקי דין קודמים, המדינה הייתה מחויבת ליידע את כל האנשים שעברו טיפולים בהקרנות כנגד מחלת הגזזת בילדותם, ולהסביר להם על הסיכונים לפתח מחלות ותחלואים שונים בעקבות זאת. עוד נפסק כי המדינה הפרה את חובתה זו, אם כי אין לייחס לה הפרה של החובה מהרגע שבו הנפגע הגיש תביעה בהתאם לחוק, מאחר שמרגע זה הוא מודע לסיכונים אלו.


האם המדינה צריכה לשלם פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה?


השופטת מנתה שני ראשי נזק שבגינם נפגעי גזזת יכולים לקבל פיצויים עקב הפרת חובת היידוע: אובדן סיכויי ההחלמה ופגיעה באוטונומיה. בכל הנוגע לאובדן סיכויי ההחלמה, הבהירה השופטת כי צריך להבחין בין הנזקים והנכויות שנגרמו לתובעת, אשר בגינם היא כבר מקבלת פיצויים בהתאם לחוק הגזזת, לבין נזקים שנגרמו לה בעקבות גילוי מאוחר של המחלות. איחור באבחון ניתן לייחס להפרת חובתה של המדינה בנוגע להעברת המידע הנחוץ לנפגעי הגזזת.


בכל הנוגע לפגיעה באוטונומיה, נקבע כי יש לבדוק כל מקרה ומקרה כדי להכריע האם אכן נגרם נזק ספציפי כתוצאה מהפרת חובת היידוע על ידי המדינה. כמו כן נקבע כי הפיצויים עבור פגיעה באוטונומיה יהיו בסכום של 50 אלף שקלים.


במקרה זה קבעה השופטת כי האישה לא הוכיחה שסיכויי ההחלמה שלה נפגעו בעקבות התנהלותה של המדינה, היות שהגידול אשר הוצא מראשה הוצא בשלמותו ומצבה הרפואי היה מצוין לאחר מכן. כמו כן, היא הייתה מודעת לקיומו של הגידול אולם לא ניגשה לבצע בדיקות נוספות אף על פי שהופנתה לבצען, ולכן עברה את הניתוח לבסוף כאשר הגידול כבר גדל.

 

יש לך שאלה?

פורום גזזת | פוליו


גם בתחום הנפשי, השופטת התרשמה כי חוסר הידיעה של האישה על כך שהיא נמצאת בקבוצת סיכון לנזקים פסיכיאטריים בעקבות טיפולי ההקרנות, לא היוותה הגורם אשר הוביל לנכותה הנפשית, אלא אירועי חייה הקשים.


עם זאת, השופטת החליטה כי יש מקום לפסוק לה פיצויים עבור פגיעה באוטונומיה, וזאת מכיוון שייתכן כי הייתה מנהלת באופן אחר את המעקב הרפואי אילו הייתה יודעת כי היא נמצאת בקבוצת סיכון. מכל מקום, המשיכה השופטת, זכותה של הנפגעת להחליט על המעקב הרפואי נפגעה, מאחר שלא קיבלה מידע על הסיכונים מהמדינה. מסיבה זו החליטה השופטת כי היא זכאית לקבל פיצויים בסכום של 50 אלף שקלים.


ת"א 21877-07-14