כוויה משעווה להסרת שיער: תבעה וקיבלה פיצויים בסך של 325 אלף שקלים

אל בית משפט השלום בתל אביב – יפו, הוגשה תביעת נזקי גוף נגד ששה גופים שונים, לאחר שצרכנית שרכשה מוצר שעווה להסרת שיער, נכוותה ממנו קשות. האישה תבעה את יצרנית השעווה, החברה המשווקת, יצרנית האריזה ואת חברות הביטוח שלהן, וכן את משרד הבריאות ומדינת ישראל.

לפי עובדות המקרה, האישה רכשה את השעווה, שהייתה מיועדת לחימום במיקרוגל, וחיממה אותה טרם השימוש, לפי ההוראות. כשביקשה להוציא את הקופסה מהמיקרוגל, נפער חור בתחתית האריזה, והשעווה זלגה בכמות גדולה הישר על כף רגלה וגרמה לה לכוויה קשה.

התובעת טענה לחוסר פיקוח על המוצר על כל מרכיביו

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים בנזקיה, בין אם על פי חוק האחריות ובין על פי עילות שונות על פי פקודת הנזיקין. לטענת התובעת, היא משתמשת בשעווה חמה באופן קבוע למעלה מ-20 שנה, והיא חיממה את השעווה לפי הוראות היצרן המפורטות בגב האריזה. התובעת ביקשה להטיל את האחריות על הנזק הן על משווק של המוצר המוגמר והן על יצרני הרכיבים שגרמו לנזק, והפנתה לעדות מומחה לפלסטיקה מטעם אחת הנתבעות, אשר קבע שהמוצר איננו בטוח לשימוש.

עוד נטען מטעם התובעת, שהחברה המשווקת את המוצר כשלה בהתנהלותה, שכן לא טרחה לוודא את בדיקות האיכות שנעשו במוצר, ולא הייתה מודעת לתהליך הייצור שלו. בא כוח התובעת ציין עוד, שנגד החברה המייצרת את השעווה החמה ניתן פסק דין בעבר במקרה דומה, מה שמראה שהיא לא הפיקה לקחים מהעבר.

התביעה טענה גם לאחריות המדינה ומשרד הבריאות לנזק שנגרם, שכן לא ננקטו אמצעי זהירות כלשהם כדי למנוע תאונה כזו, ולא בוצעו בדיקות בטיחות או פיקוח כלשהו על תהליך ייצור המוצר. עוד נטען נגד משרד הבריאות, שלא פעל כדי לוודא שהוראות השימוש על גב המוצר יהיו ברורות ובטוחות, ובכך לא מילא את תפקידו כמשרד ממשלתי שאמור להגן על בריאות הציבור.

הנתבעות סירבו לקחת אחריות על הנזק

הנתבעות מצדן, טענו לחוסר אחריות שלהן על המקרה, שכן התובעת לא הוכיחה שהיה כל פגם בייצור השעווה או במיכל, וכי הנזק נגרם לה כתוצאה משימוש לא סביר במוצר ובניגוד להוראות יצרן.

מטעם החברה המשווקת וחברת הביטוח שלה, נטען שהמוצר נרכש כמוצר מוגמר מיצרנית השעווה, אשר יש לה רישיון, ניסיון ומוניטין בייצור מוצרי קוסמטיקה. חברת הייצור, לטענתם, הייתה אחראית על הייצור כולו, כולל רכישת אריזת המוצר וקבלת רישיון שיווק ממשרד הבריאות.

עוד נטען על ידי הגנת החברה המשווקת, שעובדים מטעמה ביקרו במפעל היצרנית טרם ההתקשרות ביניהן, ובדקו שיש לה מערך אבטחת איכות כנדרש. לטענת ההגנה, אין להטיל על משווקים חובה על בקרת איכות, שכן בדיוק מדברים כאלו הם מנסים להימנע כאשר הם מחליטים להתקשר עם יצרנים חיצוניים. משום כך, הוגשה מטעם המשווק וחברת הביטוח, תביעת צד ג' נגד שאר הנתבעות.

הנתבעות טענו עוד, שתהליך מזיגת השעווה נעשה בטמפרטורה של 15 מעלות, ואילו המוצר היה פגום כמו שנטען, זה היה מתגלה כבר בזמן מזיגת השעווה במפעל הייצור. נוסף על כך, אין זו הפעם הראשונה שהתובעת משתמשת המוצר, ומכיוון שהיא תמיד קוראת את ההוראות וממלאה אותן, יש לדחות את טענתה בדבר פגם בבהירות הוראות השימוש. נוסף על כך, טענו הנתבעות שהתובעת ניקתה את שאריות השעווה מהקופסה וגרמה בכך לנזק ראייתי, וכן היא סירבה לבצע בדיקה מקצועית לאריזה שלא בנוכחותה.

מטעם משרד הבריאות נטען שאין מחובתו לפקח על איכות אריזות התמרוקים, אלא על התמרוקים עצמם. יצרנית השעווה אומנם קיבלה רישיון ממשרד הבריאות, אבל רק על כך שהמוצר מכיל פורמולה של חומרים בטוחים לשימוש, וזה לא מכסה את בטיחות האריזה. לפי משרד הבריאות, נראה שהתובעת חיממה את האריזה יותר מידי, או שהיה פגם בייצור המוצר שגרם לחור ולדליפת השעווה. הוראות השימוש והאזהרות על גבי המוצר, לעומת זאת, היו תקינות.

בית המשפט הטיל תשלום פיצויים על כל הנתבעות

בית המשפט קבע שיצרני הקופסה והשעווה נהגו ברשלנות ולא התאימו את המוצר לשימוש בטוח בקרב המשתמשים. נוסף על כך, קבע בית המשפט שהנתבעות היו צריכות להיות יותר אקטיביות כל אחת בתחומה, אם בבדיקת איכות המוצרים טרם ההתקשרות ואם בטיפול בתלונות על אירועים קודמים דומים והפקת לקחים.

בית המשפט ציין שחברת השיווק היא בעלת מוניטין של תאגיד גדול, וכששמה מופיע על המוצרים, הצרכן סומך על כך שהם עוברים בדיקות איכות קפדניות מטעמה ושהם עומדים בתקנים הנדרשים, מה שלא בוצע מטעם החברה במקרה זה.

עוד קבע בית המשפט, שהמדינה נושאת אף היא באחריות לנזק, שכן הצרכן הסופי מסתמך על התווית שעל המוצר: "ברישיון משרד הבריאות", תווית אשר מעידה על כך שהמוצר נבדק ונמצא בטוח לשימוש. לכן הטיל בית המשפט על המדינה חובת פיצוי בשיעור של %15 מגובה הנזק, וחילק את תשלום הפיצוי הנותר בין שאר הנתבעות ביחס שונה.

יש לך שאלה? 

פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

בית המשפט הטיל על כל הנתבעות יחד לשלם פיצוי בסך של 325 אלף שקלים, בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות. נוסף על כך, בית המשפט קבע שהתובעת נושאת בחלק מהנזק שנגרם לה, כיוון שגרמה לנזק ראייתי בכך ששפכה את השעווה ולא מסרה אותה לבדיקה. בשל כך הוחלט לנכות לה 25% מסכום הפיצוי בגין אשם תורם.

ת"א 81-60-89531