בהיותו בן 38, בזמן ששהה בנופש באחד מחופי הרחצה שבכנרת, מורה לחינוך גופני ירד במדרגות המותקנות בחוף ומובילות למים. המדרגות היו חלקלקות, והגבר החליק עליהן ונפל על ברך שמאל. הוא הובהל לבית החולים ושם אובחן עם שבר בפיקה, ונאלץ לעבור ניתוח לשחזור הפיקה.


הוא הגיש תביעה כנגד רשות ניקוז כנרת - מנהלת הכנרת, החברה האחראית לתחזוקת חופי הרחצה המוכרזים שלאורך הכנרת, וכן כנגד חברת הביטוח שלה, בטענה שעליהן לפצות אותו עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות רשלנות.


החברה טענה מנגד כי הפציעה אירעה בשל רשלנותו וחוסר זהירותו של התובע עצמו, וכן כי נפל במקום אסור לרחצה בשטח חוף לא מוכרז, ולכן היא כלל אינה אחראית לנפילתו.


האם התובע נפל במקום אסור לרחצה ולכן אין להטיל אחריות על החברה?


התביעה נדונה בבית משפט השלום בנצרת, והשופטת התרשמה מחומר הראיות כי התאונה אירעה כפי שתיאר אותה התובע, וכן כי אמנם נפל בחוף מוכרז הנמצא באחריותה של החברה הנתבעת.


הנתבעת לא הייתה צריכה לנקות את הירוקת שהצטברה על המדרגות עם השנים, קבעה השופטת, אולם היא כן הייתה צריכה להציב שלט אזהרה ליד המדרגות, אשר מתריע מפני סכנת החלקה. כמו כן, החברה הייתה צריכה להתקין מעקה לאורך כל המדרגות. מאחר שלא עשתה זאת, עליה לפצות את הגבר עקב רשלנות.


עם זאת, השופטת החליטה לייחס לנפגע עצמו אשם תורם בשיעור של 25%, היות שהיה עליו לנקוט משנה זהירות במדרגות שיורדות מתחת לקו המים. בסופו של דבר ולאחר ניכוי הרשלנות התורמת של התובע, חויבה החברה לפצות אותו בסכום של 80 אלף שקלים, וכן לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 23 אלף שקלים.


האם התאונה אירעה מכיוון שהחברה לא נקטה אמצעי זהירות מספיקים, או משום שהנפגע עצמו לא נהג בזהירות?


בין היתר טען התובע כי מאחר שהחברה לא עשתה דבר כדי למנוע את התאונה או להקטין את הסיכוי להחלקה, למשל לא התקינה את המעקה עד סוף המדרגות ולא ניקתה את הירוקת החלקלקה שהצטברה על המדרגות, היא אשמה בתאונה.


מצדו השני של המתרס טענה החברה כי הגבר הוא זה שאחראי לנפילה ולפציעה. עוד טענה כי נפל ברצועת חוף שאינה בתחום אחריותה משום שאינה מוכרזת, במקום שבו הכניסה למים אסורה. לטענתה, אין לה כל אחריות לנזקי גוף שמתרחשים בחוף שאינו מוכרז ומוסדר.


כיצד הוכיח הנפגע את נסיבות התאונה ומיקום נפילתו?


תחילה הכריעה השופטת כי עדותו של התובע אמינה ולא נמצאו בה סתירות. גרסתו הושמעה שוב ושוב בתצהיריו, בעדותו וגם בחקירתו הנגדית, וכמו כן בן דודו שהובא לעדות הציג את אותה גרסה וחיזק אותה. הנתבעת מנגד לא הביאה כל ראיה כדי לסתור את גרסתו, ולכן השופטת החליטה לקבלה.


בכל הנוגע לעניין הרשלנות, שתי טענותיו המרכזיות של הנפגע היו כי החברה לא ניקתה את המדרגות מהירוקת, וכן כי מעקה הבטיחות לא המשיך עד המים. השופטת קבעה כי אכן, העובדה שהמעקה לא נבנה עד סוף המדרגות מהווה אי נקיטת אמצעי זהירות מינימליים אשר החברה הייתה יכולה לעשות כדי למנוע את סיכון ההחלקה.


באשר לירוקת החלקלקה, קבעה השופטת כי מדובר בתופעה טבעית ולא ניתן לצפות מהחברה שתנקה אותה. עם זאת, החברה הייתה צריכה להתקין שלט המזהיר מפני סכנת ההחלקה, ורשלנותה מתבטאת בכך שלא עשתה זאת.


האם גם התובע אשם בתאונה שנגרמה לו?


החברה טענה שיש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של לפחות 50%, מאחר שטבל במקום אסור לרחצה אשר היה מותקן בו שלט המורה על כך. ואולם, טענתה לגבי השלט לא הוכחה, ולכן החליטה השופטת לייחס לו אשם תורם אמנם, אולם בשיעור קטן של 25% בלבד, וזאת מכיוון שלא נזהר מספיק כשירד במדרגות החלקלקות.


לבסוף הוחלט כי הנפגע זכאי לקבל פיצויים עבור הפסדי השתכרות לעתיד, בייחוד לאור העובדה שמדובר במורה לחינוך גופני אשר נגרמה לו נכות אורתופדית בעקבות התאונה, בסכום של 70 אלף שקלים. כמו כן יקבל פיצוי בסכום של 30 אלף שקלים עבור כאב וסבל, פיצוי עבר עזרת הזולת בסכום של 5,000 שקלים, ופיצוי עבור הוצאות רפואיות בסכום של 2,000 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לאחר ניכוי האשם התורם, נקבע כי החברה תעביר לנפגע פיצויים בסכום כולל של 80 אלף שקלים. נוסף על כך היא חויבה לשלם סכום של 23 אלף שקלים עבור הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינו.

 

ת"א 39497-04-16