גבר בשנות ה-50 לחייו נפצע לפני מספר שנים בפארק מים, כאשר נפל מסולם טיפוס ונפגע בברכו הימנית. הוא הגיש תביעה כנגד מנהלת הפארק וחברת הביטוח שלה, וכן כנגד בעלי המתקן הספציפי וחברת הביטוח שלו, בטענה שלא נקטו אמצעי בטיחות סבירים וגרמו במחדליהם לפציעתו.


התביעה נדונה בבית משפט השלום בקריית גת, והתובע טען במסגרתה כי לא הונפק רישיון עסק עבור המתקן, וכי לא היה נוהל מסודר לטפל בפגיעתו. הנתבעים טענו כי לא ברור כיצד נפגע בדיוק, והצביעו על סתירות בגרסאות שסיפק לנסיבות התאונה.


על פי העדויות קבע השופט כי הגבר אכן נפצע בברכו כשניסה לטפס על המתקן, ומצא כי חלה אחריות על מנהלת הפארק וכן על בעלי המתקן. עם זאת, מאחר שהתובע ניסה לטפס על הסולם ללא אישור ובניגוד להוראות, ייחס לו השופט אשם תורם בשיעור של 55%. לאחר ניכוי האשם התורם, סכום הפיצויים נקבע על סך של 190,915 שקלים. לפי חלוקת האחריות שנקבעה, מנהלת הפארק תשלם 40% ובעלי המתקן ישלם 60%.


האם הגבר באמת נפל מהמתקן, והאם הנפילה גרמה לפציעתו?


מנהלת הפארק הצביעה על גרסאות שונות שנתן התובע בקשר לנסיבות התאונה, וטענה כי גם אם טענתו תתקבל, הוא נפל בשטח ששייך לבעלי המתקן ולכן היא מכל מקום אינה אחראית. היא טענה כי בעלי המתקן חתם איתה על חוזה כי האחריות לנזקי גוף מוטלת עליו בלבד, ולכן רק עליו חלה אחריות לפצות את הפצוע. בשל התנהלותו של הגבר, היא טענה כי הוא אשם בשיעור ניכר בפציעה.


בעלי המתקן טען כי קיבל אישור ממהנדס להפעלת המתקן, וביקש לדחות את גרסת הגבר בנוגע לנסיבות פציעתו. הוא טען כי הפציעה נגרמה בעקבות נפילה לא נכונה על הברך, לאחר שהתובע השתולל על המתקן וטיפס עליו בניגוד להנחיות. לטענתו, יש להטיל עליו אשם תורם של לפחות 90%.


הגבר הציג את גרסתו הן בכתב התביעה, הן בחקירה בבית המשפט והן במסגרת עדותו. הוא טען כי פגע במוט ברזל לאחר שנפל. בעלי המתקן שנכח במקום הודה כי נפל. למעשה, קבע השופט, אין מחלוקת כי נפגע כשטיפס על המתקן, בין שעלה עליו באישור או ללא רשות. העובדה שמשתמשי המתקן לא נופלים על מזרן אחד אלא על שני מזרנים, אשר יש ביניהם רווח, עלולה לסכן את בטיחותם באופן ממשי, וזה כנראה מה שקרה במקרה זה.


האם מנהלת הפארק נהגה ברשלנות, או רק בעלי המתקן ששכר ממנה את השטח?


החזקה בקרקע מטילה חובת זהירות על המחזיק, הזכיר השופט בתחילת הדיון בנוגע לרשלנות. חובת זהירות זו מחייבת את בעל השטח לדאוג לבטיחותם של מבקרי המקום ולמנוע מפגעים וסיכונים. במקרה זה מדובר בפארק מים, והמנהלת יכולה לצפות כי המשתמשים במתקנים עלולים להיפגע, ולכן אף על פי שהשטח הושכר לבעלי המתקן המנהל עדיין אחראית לפציעתו של התובע.


מלבד זאת, אחריותו של בעלי המתקן, אשר המציא ותפעל אותו, לא הייתה מוטלת בספק. זאת לאחר שהתובע הוכיח כי נפל מהמתקן, וסביר כי נפצע עקב נפילתו ברווח שבין שני המזרנים. המתקן המדובר נועד במהותו להפיל את המטפסים עליו, ולכן בעלי המתקן נמצא אחראי ב-60% לפציעתו של הגבר.


הגבר התפרץ ללא רשות וניסה לטפס על המתקן בניגוד לכללי הבטיחות


באשר לאחריותו התורמת של הגבר עצמו, התברר כי בינו לביו מפעיל המתקן התעורר ויכוח, לאחר שהמפעיל סירב לתת לו את הפרס הכספי שהובטח למי שמצליח לטפס על המתקן. התובע אף קיבל ניסיון נוסף שבו לא הצליח.


בנקודה זו, טען בעלי המתקן, הוא נדרש לפנות את השטח, אך למרות זאת הוא רץ לכיוון המתקן ללא רשות וניסה לטפס עליו שוב בניגוד להוראות. השופט קיבל את הגרסה הזו, וקבע כי בנסיבות אלה יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 55%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בכל הנוגע לקביעת גובה הפיצויים, בית המשפט מינה מומחים רפואיים לקביעת נכותו של הגבר. בתחום האורתופדי נקבעה לו נכות בשיעור של 20%, ובתחום הפסיכיאטרי נקבעה נכות בשיעור של 5%. על כן נכותו הרפואית המשוקללת הועמדה על שיעור של 29%.


השופט קבע כי הוא זכאי לקבל סכום של 112,500 שקלים עבור כאב וסבל, סכום של 76,898 שקלים עבור הפסדי שכר בעבר, 157,257 שקלים עבור הפסדי שכר לעתיד ופנסיה, ו-35 אלף שקלים עבור הוצאות רפואיות. עוד נקבע כי מגיעים לו 20 אלף שקלים עבור עזרה מצד ג', ו-22,600 שקלים עבור חוות הדעת הרפואיות. לאחר ניכוי האשם התורם, סכום הפיצויים נקבע על סך של 190,915 שקלים.

 

ת"א 61216-06-13