זוג צעיר והוריהם הגישו תביעה בסכום של 150 אלף שקלים כנגד אולם אירועים, בטענה שנגרמה להם עוגמת נפש כאשר גילו, מספר ימים בודדים לפני החתונה שתוכננה שנה מראש, כי לא יוכלו לקיים את האירוע באולם האירועים שבו היו צפויים להינשא, עקב בעיות משפטיות שהאולם נקלע אליהן.
החתונה שבני הזוג ציפו לה במשך שנה, הפכה מספר ימים לפני המועד לסיוט
בתביעה שנדונה בבית משפט השלום בנצרת, טענו התובעים כי בעקבות ההתפתחות הלא צפויה, הם נאלצו למצוא מקום חדש בתוך שלושה ימים מהמועד שתכננו, לאחר שכבר הוציאו הזמנות וסגרו את כל הפרטים - מה שהפך את האירוע שהיה אמור להיות המשמח בחייהם לסיוט.
מנגד טענה החברה שהפעילה את אולם האירועים כי מהרגע שנודע לה על מניעת קיומו של האירוע, מנהל האולם הזמין את התובעים לפגישה ואף ניסה למצוא עבורם אולם חלופי, אולם בני הזוג והוריהם סירבו להצעה. מכל מקום, טענה החברה, האירוע התקיים בסופו של דבר בזמן המתוכנן, כך שלא נגרם להם כל נזק.
הבעיה המשפטית שבגינה נמנע האירוע היא עבירות בנייה שבוצעו באולם והפעלת העסק ללא היתר מתאים, אשר בגינם הוצא צו סגירה למקום. כאשר בני הזוג הזמינו את המקום כשנה לפני המועד, נציגי החברה כבר ידעו על הבעיה, אך לא יידעו את התובעים על כך. מסיבה זו קיבלה השופטת את התביעה, והעמידה את סכום הפיצויים על סך של 40 אלף שקלים. נוסף על כך חויבה החברה לשלם הוצאות משפט בסך של 5,000 שקלים.
שלושה ימים לפני האירוע התגלה לזוג הצעיר והוריהם כי הוטל צו סגירה על אולם האירועים
בני הזוג גוללו את קורות תכנון החתונה בבית המשפט, אשר החל בשריון המועד באולם האירועים כשנה לפני התאריך המיועד. כחודש לפני המועד ערכו פגישה עם מנהל האולם וסגרו את תנאי העסקה. הם שלחו הזמנות ומצאו זמר וצלם שילוו את האירוע.
ואולם, מספר ימים לפני המועד גילו כי החברה נקלעה לקשיים. כשפניותיהם למנהל לא העלו דבר, הגיעו לפגישה אישית איתו, ואז גילו לתדהמתם כי לא יוכלו לקיים את האירוע כפי שתכננו באולם. אמנם מנהל האולם הציע להם גן חלופי, אך הוא לא התאים לאירוע ולכן הם נאלצו לאתר מקום חדש בתוך שלושה ימים.
האם בני הזוג עצמם נושאים באחריות מכיוון שסירבו לאולם החלופי שהוצע להם?
מצדו השני של המתרס, נציגי החברה טענו כי בשורה התחתונה, לא נגרם לתובעים כל נזק, משום שהאירוע התקיים במועד המתוכנן. הם קיבלו הודעה על המניעה מלקיים את האירוע באולם האירועים ברגע שנודע לחברה על צו הסגירה, וקיבלו הצעה לאולם חלופי - הצעה אשר בחרו לסרב לה.
השופטת הקשיבה לטענות הצדדים, והגיעה למסקנה כי יש לקבל את התביעה. עוד לפני שהתובעים שריינו את המועד, שנה לפני התאריך, הוצא צו סגירה לאולם עקב הפעלת העסק ללא היתר ובנייה לא חוקית. אמנם מועד כניסת הצו לתוקף הוארך פעמיים, אך במועד החתונה כבר לא הוארך התוקף ולכן לא הייתה אפשרות לקיים את האירוע כפי שהתחייבה החברה.
כלומר, כאשר האולם הוזמן על ידי בני הזוג, נציגי החברה כבר ידעו על הבעיות המשפטיות וצו הסגירה, ועם זאת בחרו שלא ליידע אותם על כך. אמנם העניין נפתר מספר ימים לאחר המועד המתוכנן והאולם נפתח שוב לפעילות, אך השופטת קבעה כי עדיין הייתה מוטלת חובה על החברה ליידע את התובעים על הסיכונים כי ייתכן שקיום החתונה יימנע.
התובעים נאלצו להודיע ל-900 מוזמנים על השינוי בתוכניות שלושה ימים לפני האירוע
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי מקובלת עליה טענת בני הזוג וההורים שנגרמה להם עוגמת נפש מרובה, בייחוד בהתחשב במספר האורחים הרב שהוזמנו. כמו כן, השופטת קיבלה את גרסתם של בני הזוג כי הם אלו שפנו אל נציגי החברה אחרי שהגיעו לאוזניהם שמועות על הקשיים המשפטיים של האולם. על כן נקבע כי החברה הפרה את החוזה באופן יסודי.
יש לך שאלה?
אשר על כן, התביעה התקבלה. באשר לקביעת הפיצוי הראוי, התחשבה השופטת בכך שהתביעה הוגשה אחרי שחלפה שנה מהאירוע, ובעובדה שהוצע לבני הזוג אולם חלופי, כמו גם בכך שהם נישאו זה לזה במועד המקורי. בשכלול הנסיבות, חויבה החברה לפצות את בני הזוג והוריהם ב-40 אלף שקלים, וכן לשאת בהוצאות שכר טרחת עורכי דינם בסכום של 5,000 שקלים.
ת"א 49298-12-17
.jpg)
.jpg)
