בתביעה שנדונה לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה, דרשה צעירה בת 26 מעמותה אשר הפעילה את גן הילדים שבו למדה, כי תפצה אותה על הנזקים שנגרמו לה בעקבות פגיעה באפה כשהייתה בת שש.


הצעירה, אשר צלקת נותרה באפה עד היום, טענה כי במשך כל שנות ילדותה והתבגרותה סבלה מלעג והצקות מצד חבריה בבית הספר, והיא נהגה להסתגר בביתה וסבלה מהתקפי זעם וחוסר ביטחון חריף בשל הבושה שחשה. אמה טענה בבית המשפט שמצבה הנפשי והצלקת בפניה הם הסיבה לכך שעדיין אין לה בן זוג.


רופא מומחה בתחום הנפשי שמונה על ידי בית המשפט קבע כי אמנם הצעירה נוטה להעצים ולהחמיר את מצבה, אולם הצלקת אכן עלולה לגרום לפגיעה בביטחון ובשמחת החיים.


האם ניתן היה למנוע את פציעתה של הצעירה?


מצבור הראיות הביא את השופט לפסוק כי הצעירה נפצעה משבר של זכוכית שזרק עליה ילד אחר, כאשר היו בחצר כ-100 ילדים מארבעה גנים. מדובר בהתרשלות מצד הגננת, הבהיר השופט, אשר אפשרה לילדים שהיו בתחום אחריותה להמשיך לשהות בתנאי צפיפות לא סבירים, ואף לא הסתובבה בין הילדים אלא ישבה עם שאר הגננות על ספסל.


על כן התביעה התקבלה, אם כי השופט הבהיר כי מבחינת הנזק, מדובר בנכות נפשית ובנכות אסתטית קלות בלבד. בסופו של דבר הוא חייב את העמותה המפעילה את גן הילדים בפיצויים בסכום של 119 אלף שקלים, וכן בתשלום 28 אלף שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחה.


כיצד הצלקת השפיעה על תפקודה או עבודתה של התובעת?


על פי חוות הדעת הרפואית של הרופאים מטעם בית המשפט, הצעירה סובלת מנכות נפשית בשיעור של 5%, וכן מנכות אסתטית בעקבות הצלקת בשיעור של 3%. השופט התרשם כי הצלקת עצמה לא מכערת באופן מהותי, וכי השלכתה האסתטית קלה בלבד. כלומר, אין לה השפעה תעסוקתית או תפקודית.


הצעירה עצמה הצהירה כי נפצעה משבר זכוכית שנזרק עליה כאשר ילדי הגן היו בחצר משחקים יחד עם גני ילדים אחרים. היא אף צירפה מכתב של הגננת מאותו מועד, אשר תיאר את נסיבות פציעתה. לטענתה, היא סבלה מהתעללות וחרמות במשך כל שנות ילדותה, וזאת בגלל העיוות שנותר באפה מאותה פציעה. עוד טענה כי מצבה הנפשי משפיע על יכולתה להתמיד במקומות עבודה.


גם אמה ציינה את התפרצויות הזעם ומצבה הנפשי של הבת במשך שנות התבגרותה. שתיהן ידעו לנקוב בשמו של הילד אשר זרק את הזכוכית, והשופט תהה מדוע לא איתרו אותו לצורך מתן עדות בהליך. עוד קבע השופט כי ניכר שהצעירה מפריזה בהשלכות הפציעה על חייה, ומייחסת את כל בעיותיה לחוסר הביטחון והבושה שחשה בגלל הצלקת.


מה הייתה גרסתה של הגננת לנסיבות התאונה?


מטעמה של העמותה הנתבעת, הוצגה גרסתה של הגננת, אשר אישרה כי הילדים יצאו לחצר אולם לא זכרה שנכחו במקום ילדים מגנים אחרים. כמו כן לא הבחינה בשבר הזכוכית המדובר אשר גרם לפציעתה של הילדה.


ואולם, השופט הזכיר את תוכן המכתב שכתבה סמוך למועד שבו נפצעה הצעירה, לבקשת אמה. במכתב זה הודתה כי בחצר שהו ילדי ארבעת הגנים, וכל הגננות ישבו על הספסלים. בחקירתה אמרה שלא התכוונה לומר במכתב כי כל ילדי הגני נמצאים באותו הזמן בחצר, מאחר שהחצר אינה יכולה להכיל כמות כזו של ילדים.


השופט הבין ממכתבה של הגננת כי היא ידעה שהילדה נפצעה משבר זכוכית שזרק עליה ילד מגן אחר. בשלב זה הזכיר את העובדה שאותו ילד לא זומן לעדות אף על פי שזהותו ידועה, אולם במקרה זה ברור כיצד אירעה התאונה וזאת לאור גרסתה של הגננת ממועד התאונה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


מאחר שלא חל פיקוח ראוי על ילדי הגן, מכיוון שהגננות ישבו על הספסלים ולא הסתובבו בין הילדים, ולאור העובדה שבאותה חצר צרה התגודדו כ-100 ילדים, קבע השופט כי חלה התרשלות מצדה של הגננת וכי על העמותה לפצות אותה על נזקיה. ברור, הוסיף השופט, כי אין כל אשם תורם מצדה של הצעירה.


השופט אמד את שווי הפגיעה בכושר ההשתכרות של הצעירה בסכום של 75 אלף שקלים וכן העריך כי יש לפצות אותה עבור אובדן תנאים סוציאליים בסכום של 9,375 שקלים. עוד נקבע כי הצעירה זכאית לפיצויים בסכום של 38 אלף שקלים עבור נזק לא ממוני. בסופו של דבר סכום הפיצויים הכולל הצטבר לסך של 119 אלף שקלים, והעמותה חויבה גם בהוצאות המשפט בסך של 28 אלף שקלים.

 

ת"א 38899-06-12