אל בית הדין הרבני הגדול בירושלים הוגש ערעור של אישה, על החלטת בית הדין האזורי, מסוף שנת 2015, שבו קבע בית הדין כי היא הפסידה כתובתה ותוספת כתובתה עקב הגשת תלונות שווא נגד הבעל.

 

בית הדין הציע לצדדים להגיע לפגישת גישור בערעור בעניין הכתובה, אולם הליך הגישור לא צלח, על כן נותרה בפניו ההכרעה בתביעת האישה לחיוב הבעל בכתובה ותוספת בסך של מאה אלף שקלים.

 

בית הדין האזורי קבע כי האישה אינה זכאית לכתובה, מאחר שיש לראות בה בתור מי ש"ממנה יצאו הגירושין", מחמת התלונות הרבות שהגישה בעבר נגד הבעל. צוין כי ניתן לראות באישה שהגישה תלונות שווא כמי שעוברת על דת, ובכל מקרה, אם הבעל עזב את הבית מחמת מעשיה, היא לא תהיה זכאית לכתובה.

 

בית הדין האזורי הוסיף וציין כי במקרה זה, יש לדון גם מחמת עניין מקח טעות, שאפשר שהאישה ידעה כי היא חולה בסכיזופרניה גם לפני הנישואין ולא סיפרה על מחלתה לבעל, אולם נכתב שסוגיה זו טרם התבררה לפניהם.

 

מעיון במסמכים שהובאו לבית הדין הרבני הגדול, עלה כי התלונות הוגשו בשנת 2005, מעל שבע שנים, לפני שעזב הבעל את הבית. מאז חזרו הצדדים לשלום בית ואף ערכו הסכם שאושר בבית הדין לפי בקשתם. בנסיבות אלה, קשה לקבוע שמעשי האישה הביאו את הבעל לתבוע גירושין. ואף מעיון בתביעת הגירושין עלה כי הבעל עזב את הבית מחמת איומים של אשתו כלפיו.

 

בנסיבות המתוארות בתביעת הגירושין, ובמיוחד מהחשש שהאישה תממש את איומיה ותתלונן נגד הבעל על כך שאנס אותה, דבר שלא רק יפגע בחירותו אלא גם יגרום לו לאבד לאלתר את מקום עבודתו, החליט הבעל לעזוב את הדירה המשותפת ושכר דירת חדר.

 

הבעל התנה את שלום הבית בוויתור זכויותיה של האישה בדירה המשותפת

 

בית הדין סבר כי המערערת הייתה מוכנה לצורך עניין שלום הבית לחתום על הסכם שיש בו ויתור על זכויותיה בדירה, אם בצורה מוחלטת כפי שטען הבעל ואם בצורה חלקית כפי שטענה היא. ומכאן ראיה כי היא רצתה בשלום בית, ואם לדברי הבעל היעדר לקיחת תרופות פסיכיאטריות שלהן נזקקה, הוא שהוביל לעניין המריבה והאיומים יש להניח כי הייתה מוכנה גם לחזור ולקחת את התרופות.

 

המסקנה שעלתה ממצב זה, היא שהסיבה שבגינה לא הגיעו הצדדים לשלום בית נוגעת לכך שהבעל התנה תנאי, כי המערערת תחתום על העברת מחצית הדירה הרשומה על שמה לבעלותו. בהתאם לכך הצדדים חתמו על הסכם שלום בית שבו נקבע כי המערערת תעביר את הדירה לבעלותו של הבעל והצדדים יחזרו לשלום בית. בפועל משסירבה המערערת לחתום על מסמך ההעברה ואף הגישה לבית הדין בקשה לביטול ההסכם, סירב הבעל לחזור לשלום בית.

 

בית הדין קבע כי אין לבעל הוכחה כי האישה איימה עליו בתלונות שווא למשטרה, וגם אם נהגה כך משום שלא לקחה את התרופות וברור כי הייתה מוכנה לעשות את כל הנדרש כדי לפתור את הבעיות שביניהם, היא זו שביקשה שלום בית, ואילו הבעל התנה את שלום הבית בחתימת המערערת שתעביר לו את חלקה בדירה המשותפת. בנסיבות אלה התקשה בית הדין לקבל את שנקבע בהחלטת האזורי, כי עניין הגירושין יצא מהאישה וכי בהתאם לכך היא הפסידה את התוספת או את הכתובה.

 

יש לך שאלה?

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?

 

לגבי מחלתה של המערערת, טען הבעל כי היא אובחנה בסכיזופרניה בשנת 2006. הבעל הוסיף וטען כי יש להניח כי הייתה חולה כבר קודם וביקש לקבל צווים לבירור מצבה הרפואי. את דברים אלו ביסס על העובדה שהילדה מנישואיה הראשונים הייתה במשמרת בעלה הראשון, על סמך טענה כי מחלה זו הייתה במשפחתה, וכנראה היא מחלה תורשתית, ולכן הסכימה להינשא לו למרות פער גילים של 17 שנים ביניהם. עם זאת, בית הדין קיבל חומר רפואי שממנו עלה בבירור כי המערערת מעולם לא חלתה לפני הנישואין.

 

בסופו של דבר קבע בית הדין כי אם האישה הגישה תלונות במשטרה נגד בעלה, ומתברר שמחמת מחלתה הגישה את תלונות במשטרה, אין היא מפסידה כתובתה. לפיכך הערעור התקבל והבעל חויב לשלם לאישה את מלוא הכתובה בתוספת של 100,000 שקלים.

 

תיק 992287/3