לאחרונה דחה בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע תביעה שהגיש גבר לביטול הסכם הגירושין שעליו חתם כחצי שנה לפני כן, בטענה שאשתו לשעבר כפתה עליו לחתום על ההסכם. במסגרת הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הסכים הבעל להעביר לאשתו סכום של 185 אלף שקלים תמורת סילוק כל תביעותיה נגדו, אשר כללו תביעת נזיקין, כתובה, מזונות משקמים וביטול הסכם הממון שעליו חתמו.
הבעל טען כי האישה לא הסכימה לקבל את הגט עד שתקבל את הכתובה, ובכך בעצם חייבה אותו להסכם גירושין שלא רצה בו. האישה טענה מנגד שבמועד החתימה על ההסכם, הבעל היה מיוצג הן על ידי עורכת דין והן על ידי טוען רבני, כאשר כל המשא ומתן עד לחתימה נעשה בליווי בית הדין הרבני.
בית הדין הרבני מתח ביקורת חריפה על עורכת הדין, אשר ייצגה את הבעל במשא ומתן על הסכם הגירושין, ולאחר מכן טענה שיש לבטל את ההסכם מכיוון שהוא לא נחתם מרצונו הטוב
שלושה דיינים נדרשו להכריע בסוגיה, ולא מצאו כי אירוע חריג שהתרחש במהלך סידור הגט בין הצדדים, אף על פי שהבעל טען כי הביע חוסר שלמות עם תוכן הסכם הגירושין ונאמר לו שיוכל לטעון כנגד ההסכם גם לאחר שימסור את הגט. טענת הכפייה של הבעל לשעבר נדחתה על ידי הדיינים, אחרי שלא מצאו כל הוכחה לכך שהאישה איימה עליו, הפעילה עליו לחצים או פעלה בחוסר תום לב. אפילו להיפך - הבעל הוא זה שיזם את ההסכם.
לכן החליטו שלושת הדיינים לדחות את התביעה, והורו לגרוש לשלם לאשתו לשעבר את הסכום הנקוב בהסכם הגירושין. עוד חויב הגרוש לשלם לאישה הוצאות משפט בסכום של 3,000 שקלים, וכן לשלם לקופת המדינה סכום של 5,000 שקלים.
בני הזוג היו חלוקים בנוגע לזכאותה של האישה לקבל את הכתובה
בתחילת הקשר הזוגי ועוד לפני שנישאו, חתמו בני הזוג על הסכם ממון. חמש שנים לאחר הנישואין הגיש הגבר תביעה לגירושין ובמסגרתה דרש לחלק את הרכוש לפי הסכם גירושין, וכן טען כי האישה אינה זכאית לכתובה לפי הסכם הממון. האישה התעקשה על כך שעליו לשלם לה את הכתובה עוד לפני שהם מסדרים את הגט.
בית הדין הרבני ניסה במשך תקופה ארוכה להגיע להסכמה בין הצדדים, אולם לא הצליח בכך. בסופו של דבר הם חתמו על הסכם הגירושין בליוויו של בית הדין, אשר לפיו על הבעל להעביר לאישה סכום של 185 אלף שקלים. למחרת היום ניתן הגט, וגירושיהם של הצדדים הסתיימו. עוד באותו יום סגרה האישה את התיק שבמסגרתו ביקשה לקבל את הכתובה, כפי שהוסכם ביניהם במסגרת הסכם הגירושין.
ואולם, עוד לפני שחלף חודש מאז שנחתם ההסכם, הגיש הבעל בקשה לבטלו, ובית הדין עיכב את העברת התשלומים לאישה כפי שנקבע בהסכם עד להכרעה בעניין זה.
האם דרישה לקבל את הכתובה לפני קבלת הגט מהווה איום לא מידתי עד כדי כפייה?
לטענת הגבר, העובדה שאשתו לא הסכימה להסדיר את הגט לפני קבלת הכתובה מוכיחה כי הסכם הגירושין נכפה עליו. הוא טען כי כבר למחרת היום טען לפני הדיינים שהוא מעוניין בביטול ההסכם, ונאמר לו לתבוע את האישה אחרי סידור הגט.
מנגד טענה האישה כי מדובר בגירושין ובגט שהגבר רצה בהם, ולא במשהו שנפכה עליו. עורכת דינו וגם טוען רבני ליוו אותו בכל שלבי המשא ומתן עד לחתימה על ההסכם, ואף בית הדין הרבני בחן וליווה את ההסכם מתחילתו ועד סופו. לכן הוא אינו יכול לטעון כעת כי לא ידע על מה הוא חותם, או כי חתם על ההסכם בניגוד לדעתו ורצונו.
בני הזוג התגרשו יום לאחר שחתמו על הסכם הגירושין, האם הבעל יכול להתחרט על החתימה?
הדיינים הבהירו כי לא מספיקה אמירה אגבית על כך שהבעל לא היה שלם עם ההסכם לפני סידור הגט, אלא היה עליו להצהיר באופן ברור בפני בית הדין הרבני כי הוא לא מוכן להתגרש בהתאם להסכם.
בחינת פרוטוקול סידור הגט אף לא העלתה כל ממצא חריג שיכול לרמוז על חוסר שלמות עם החתימה על ההסכם. מלבד זאת, האישה לא הייתה מסכימה לקבל את הגט או לסגור את תיק הכתובה אילו הבעל היה חוזר בו לפני סידור הגט, כך שטענה זו של הבעל נדחתה.
יש לך שאלה?
כמו כן, הדיינים לא מצאו כל הוכחה לכך שהבעל חתם על ההסכם מכפייה, ואף קבעו כי עמידתה של האישה על זכויותיה אינה בגדר איום שיכול להוות עילה לביטול ההסכם בעילה של כפייה. הדיינים אף מתחו ביקורת על באת כוחו של הבעל, אשר ליוותה אותו בחתימה על ההסכם, ולאחר מכן לא היססה לטעון כי חתם עליו שלא מרצונו החופשי.
בסופו של דבר נדחתה תביעתו של הבעל, ונקבע שעליו להעביר לאשתו לשעבר את הסכום שהתחייב להעביר לה בהתאם להסכם הגירושין. הוא חויב לשלם את הוצאותיה של האישה בסכום של 3,000 שקלים ולהעביר 5,000 שקלים נוספים לאוצר המדינה.
תיק 1069762/7
.jpg)
.jpg)
.jpg)
