תביעה כספית בין אב ובת: האם האב נתן לבתו הלוואה או מתנה?

כיצד ניתן להכריע האם כספים שהועברו בתוך המשפחה ניתנו כהלוואה או כמתנה? לאחרונה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד תביעה שהגיש אב כנגד בתו ובה דרש ממנה להשיב לו סכום של 185 אלף שקלים, אשר לטענתו נתן לבת כהלוואה. סכום זה שימש בין היתר למימון הליך הגירושין של הבת, רכישת דירת מגורים ושיפוץ הדירה.

לעומת זאת, הבת טענה כי הסיבה האמיתית לכך שאביה תובע אותה היא מחלוקת שהתגלעה ביניהם בנוגע לחינוך ילדותיה, וכי הוא מעולם לא נתן לה להבין שהכספים אשר הוא מעביר לה הם הלוואה שהיא תידרש להשיב לו ביום מן הימים. אילו הייתה יודעת שמדובר בהלוואה, טענה, לא הייתה מקבלת את הכספים מלכתחילה.

השופטת קבעה תחילה כי הסכום שהועבר אל הבת עומד על כ-139 אלף שקלים ולא כפי שטען האב בתביעתו. עוד קבעה השופטת כי האב לא עמד בנטל ההוכחה שמדובר בהלוואה, והזכירה כי כאשר מדובר בהעברת כספים בתוך המשפחה, נהוג לראות בהם מתנה אלא אם כן יוכח אחרת.

יתרה מכך, התברר שהאב העביר כספים גם לילדיו האחרים, ומהם לא דרש את הכספים בחזרה. על כן החליטה השופטת בסופו של דבר לדחות את תביעתו. הוא חויב לשאת בהוצאת המשפט של הבת בסכום של 7,500 שקלים.

מהו הסכום המדויק שהעביר האב לבתו במהלך השנים?

בחינת הסכומים שאותם דרש האב בחזרה הביאה את השופטת למסקנה כי הם אינם תואמים לסכומים שפירט בכתב התביעה.

האב טען כי שילם לעורכת הדין של הבת במסגרת הליך גירושיה סכום של 54,100 שקלים ולאחר מכן טען לסכום גבוה יותר. הבת לא הכחישה כי אביה שילם עבור הייצוג המשפטי שקיבלה, וטענה כי אינה יודעת איזה סכום הועבר לעורכת הדין. לנוכח הסתירות שהתגלו בגרסאותיו של האב, קבעה השופטת בהתאם לקבלות שהוצגו בפניה כי הסכום עומד כל סך של 52,100 שקלים.

עוד טען האב כי שילם סכום של 47,360 שקלים עבור שיפוץ הדירה שרכש לבתו, אולם את רובו העביר במזומן כך שאין לו קבלות על כך. מאחר שלא הציג כל ראיה לטענתו, לא הזמין את השיפוצניק שעשה את עבודות השיפוץ ולא הבהיר כיצד הגיע לסכום שטען, דחתה השופטת את הטענה הזו. לסיכום קבעה השופטת כי הסכומים שבגינם תובע האב עומדים על סך של כ-139 אלף שקלים, ולא 185 אלף שקלים כפי שטען במסגרת כתב התביעה.

האם הבת צריכה להשיב לאביה את הכספים שקיבלה לרכישת דירתה ולשיפוץ הדירה?

הבת טענה כי סכום של 80 אלף שקלים הועבר לה לטובת ויתורה על חלקה של אמה בדירה, ואילו את היתרה, סכום של כ-82 אלף שקלים, היא קיבלה במתנה. השופטת העדיפה את גרסתה של הבת וקבעה כי סכום של 82 אלף שקלים הועברו לה במתנה, ואילו החלק האחר שולם לה עבור חלקה בבית וזאת בין היתר באמצעות התשלום לעורכת הדין שייצגה אותה בהליך גירושיה.

בנוגע לסכום שהשקיע האב בשיפוץ הדירה, אשר השופטת העמידה על סך של 5,000 שקלים, הבת הודתה כי אביה השקיע בשיפוץ אך הסבירה כי הוא אמר לה שזו מתנה ואף לא נתן לה להתערב כלל בעבודות השיפוץ.

האב לא סתר את טענת בתו, ואף לא הייתה מחלוקת כי היא כלל לא הייתה מעורבת בהליכי השיפוץ. האב עצמו העיד כי הוא זה שאמר לה איפה להתגורר והוא זה שדאג לבצע את השיפוץ בדירה. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי ההנחה הראויה היא שגם הסכום עבור השיפוץ ניתן על ידי האב לבתו במתנה.

מסקנה זו של השופטת אף נתמכה בעובדה כי כבר שנים רבות הבת אינה עובדת וחיה מכספים שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי. נוסף על כך, האב עצמו הודה בכך שלא פעם סייע כספית הן לבתו שאותה הוא תובע כעת והן לשאר ילדיו. עם זאת, את הילדים האחרים הוא אינו תובע ואינו דורש מהם להשיב לו את הכספים שקיבלו ממנו במשך השנים.

יש לך שאלה?

פורום גישור משפחתי | גירושין בהסכמה - הכנה לגירושין

אשר על כן, ולאור כל הנסיבות, החליטה השופטת לדחות את התביעה הכספית שהגיש האב כנגד בתו. זאת מאחר שלא הוכיח כי היה מדובר בהלוואה, ולאור התרשמותה של השופטת כי מדובר בכספים שהעניק לבתו במתנה. לאור תוצאות ההליך, האב חויב לשאת בהוצאות המשפט והסיוע המשפטי שקיבלה הבת במסגרת התביעה, בסכום של 7,500 שקלים.

תמ"ש 11338-12-16