חוק העונשין קובע כי גרימת נזק לרכוש במזיד היא עבירה פלילית, אשר דינה עונש מאסר שיכול להגיע עד שלוש שנים מאחורי סורג ובריח. על בסיס האמור בחוק, כתב אישום הוגש כנגד גבר אשר שבר צלחת במטבח ביתו, בזמן שהתווכח עם רעייתו, וזאת בזמן שהיה ככל הנראה שתוי.
הגבר טען להגנתו כי אכן שבר את הצלחת, אולם לא היה תחת השפעת אלכוהול באותו זמן. לטענתו, התווכח עם אשתו מכיוון שהיה רעב אך לא היה מספיק אוכל, וכשניסה להשיב את המזון שהיה בצלחתו אל הסיר, הצלחת נשברה. הוא ביקש לזכות אותו מחמת זוטי דברים. על פי החוק, כאשר מדובר במעשה קל ערך לאור טיבו, נסיבותיו ותוצאותיו, לא תחול אחריות פלילית על מבצע המעשה.
שופטת בית משפט השלום באשקלון בחנה את פרטי המקרה, ושמעה את עדויות האישה והילדים שנכחו במקום אשר הבהירו כי הגבר לא היה אלים בכל אופן כלפי אף אחד מהם. היא התרשמה כי הרקע למעשה הוא אכזבתו מכמות האוכל שקיבל מאחר שהיה רעב, וככל הנראה הוא שתה אלכוהול אולם לא היה שיכור. לכן החליטה לקבל את טענת ההגנה וזיכתה אותו מהעבירה שיוחסה לו.
בית המשפט מוסמך להוציא מעשים קלי ערך מתחומי האחריות הפלילית
החוק מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת ולהוציא מתחומי האחריות הפלילית עבירות שעומדות בתנאים הטכניים להתקיימותן, אולם אינן מצדיקות הרשעה פלילית מבחינה מהותית.
השופטת ציינה ארבעה תנאים שלאורם יש לבחון האם ניתן לזכות אדם מאחריות פלילית בשל זוטי דברים: טיב המעשה שביצע, הנסיבות שהובילו לביצוע המעשה, תוצאות המעשה והאינטרס הציבורי בהטלת אחריות פלילית בגין אותו מעשה.
הגבר שבר את הצלחת על המחבת לאחר שהתווכח עם אשתו על כמות האוכל שקיבל
תחילה בחנה השופטת את טיבו של המעשה שביצע הנאשם, ושמעה את עדויותיהם של בני המשפחה שנכחו במקום. אשתו סיפרה כי ביקש ממנה שתוסיף לו עוד אוכל לצלחת אולם היא סירבה מאחר שהאוכל היה מיועד גם לילדים. בתגובה הוא שבר את הצלחת אולם לא תקף אותה או הרים עליה יד בשום שלב.
בנו תיאר את המעשה באופן דומה, וכך גם הבת. שניהם ביקשו להבהיר כי לא הופנתה כל אלימות כלפיהם או כלפי אמם מצדו של הנאשם. לפי העדויות הללו התרשמה השופטת כי אף על פי שמדובר בהתנהלות אלימה בתוך המשפחה, שבירת הצלחת היא מעשה אשר נמצא ברף הנמוך והמינורי ביותר האפשרי של עבירת ההיזק אשר בגינה הוגש כתב האישום.
מה היה הרקע לתגובתו האגרסיבית של הבעל, והאם היה תחת השפעת אלכוהול כששבר את הצלחת?
בבחינת נסיבות המעשה, הנאשם שבר את הצלחת על רקע הוויכוח עם אשתו על כמות המזון. לאחר ששבר את הצלחת הוא אף השתולל וצעק, ובנו היה צריך להפעיל עליו כוח כדי להרגיעו. השופטת אף התרשמה מהעדויות כי יש סבירות שהיה שתוי בזמן האירוע, אולם לא ברמה שזוהתה על ידי השוטרים, אשר הגיעו למקום כ-20 דקות לאחר מכן.
לא מדובר בנסיבות חמורות, קבעה השופטת, אפילו אם שתה אלכוהול לפני שבירת הצלחת. תוצאות המעשה אף הן לא חמורות: הצלחת נשברה לרסיסים, אך עד שהשוטרים הגיעו כבר לא נותרו סימנים לנזק. השברים כבר נאספו והלכלוך כבר נוקה.
האם קיים אינטרס ציבורי להרשיע את הנאשם בפלילים?
השופטת הזכירה את החומרה הרבה שמייחסת מערכת המשפט לעבירות אלימות המבוצעות בתוך המשפחה, ואת האינטרס הציבורי הברור באכיפת החוק ובהבאת האשמים לדין פלילי. למרות זאת, במקרה זה סברה כי אין אינטרס ציבורי המצדיק את הרשעתו של הגבר.
הסיבה לכך, בין היתר, היא העובדה שהרקע למעשים הוא מחסור של מזון, והתוצאה הלא חמורה של שבירת הצלחת. נוסף על כך, מדובר בפגיעה מינורית ברכוש, אשר אף שייך לנאשם. השופטת הזכירה כי יש להיזהר כאשר מפעילים הליך פלילי, על כל המשתמע מכל, כלפי מי שנוהג באופן כזה או אחר ברכוש שנמצא בבעלותו.
יש לך שאלה?
מלבד זאת, מכלל העדויות של האישה ושני הילדים המסקנה היא כי אף על פי שהגבר שותה משקאות אלכוהוליים ולפעמים אפילו צועק בבית, מדובר באירוע חריג מאוד, והוא מעולם לא הרים יד או התנהג באלימות כלפי אף אחד מבני הבית או הזיק לרכוש קודם לכן.
על כן מסקנתה של השופטת הייתה כי אין אינטרס ציבורי להרשיע את הנאשם, ובסופו של ההליך היא קיבלה את טענת ההגנה וקבעה כי יש לזכותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום אשר הוגש כנגדו.
ת"פ 23741-06-18
עודכן ב: 19/02/2019
