זיכוי צעיר ממוצא אתיופי שהוגש נגדו כתב אישום בגין שוד קשיש

בשנת 2017 צעד קשיש כבן 85 ברחוב בעיר חיפה. הערב החל לרדת והקשיש נעזר בהליכון עם גלגלים כדי ללכת. מכיס מכנסיו האחורי בצבץ ארנקו, אשר הכיל מעט כסף מזומן ושני כרטיסי אשראי. לפתע ניגש אליו אלמוני מאחור, דחף אותו ושלף את הארנק מהכיס. השודד נמלט מהמקום, מותיר מאחוריו את הקשיש מוטל על הרצפה, חבול בברכיו.

מספר דקות לאחר מכן אותו אלמוני ניסה למשוך כסף באמצעות כרטיס האשראי שנגנב, והסרטון שתיעד אותו מאותו רגע, לצד שני סרטונים נוספים, היו הבסיס לכתב אישום שהוגש כנגד צעיר ממוצא אתיופי, אשר דמותו דומה לדמות שצולמה באותם סרטונים.

ואולם, שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה קבעה לאחרונה כי לא מדובר בבסיס איתן מספיק כדי לקבוע שהדמות המצולמת היא אכן הנאשם אשר נגדו הוגש כתב האישום. השופטת אף צפתה בעצמה בסרטונים ולא השתכנעה כי מדובר באותו אדם. לא מן הנמנע כי מדובר בצעיר אחר ממוצא אתיופי אשר דומה לו, קבעה השופטת, והחליטה לזכות את הנאשם מעבירת השוד שיוחסה לו בכתב האישום.

הצעיר כפר במעשים שיוחסו לו וטען כי מדובר בטעות בזיהוי

לדבריו של הצעיר, הוא היה בביתו בזמן שהקשיש נשדד, ולאור האליבי שלו הוא כפר בכתב האישום וטען שאדם אחר ביצע את העבירות. מאחר שלא היו עדים למעשה השוד, הסרטונים הם הראיה היחידה שהוצגה בכל הנוגע לזהותו של מבצע השוד. המשטרה הגיעה למסקנה שהצעיר הוא זה שביצע את המעשים לאחר שאדם אחר זיהה אותו בסרטונים לפי בגדיו.

המשטרה העבירה את הצילומים למומחית זיהוי לצורך קבלת חוות דעתה, והיא קבעה כי לא ניתן לשלול שהצעיר הוא זה ששדד את הקשיש. כלומר, מדובר בדרגה לא גבוהה של קישור בין המצולם לבין הנאשם.

כמו כן, הפרקליטות הציגה עדויות של בני משפחתו של הצעיר - אביו, אמו ואחיו, אשר בזמן חקירתם במשטרה הוצגו בפניהם הסרטונים, והם זיהו בהם את הנאשם, אם כי לא ברמת ודאות מוחלטת. בני המשפחה אמרו כי אין ספק שהם דומים, אולם הם לא בטוחים כי אכן מדובר בנאשם מאחר שפניה של הדמות המצולמת לא ברורים דיים. לאור זאת קבעה השופטת כי לא השתכנעה שהזיהוי מספיק ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי.

ללא ספק יש דמיון כללי בין המצולם לבין הנאשם, ואין פלא שקרובי משפחתו האמינו או חשדו שאכן מדובר בו, קבעה השופטת, אולם לא ניתן לסמוך על זיהוי זה. לצעיר אין כל מאפיין ייחודי הניתן לזיהוי, לא באופן הליכתו, לא בגופו ולא בפניו. ללא ראיה חיצונית שיכולה לקשר באופן משמעותי בין הצעיר לבין מעשה השוד, קבעה השופטת כי לא ניתן לבסס את הזיהוי על סמך הדמות המצולמת בלבד.

הדמות המצולמת לבשה בגדים הדומים לבגדים שנתפסו בביתו של הצעיר

מעבר לעדויות, תמכה הפרקליטות את טענתה לגבי זהותו של השודד בבגדים שלבשה הדמות המצולמת, ובבגדים דומים או זהים שנמצאו בביתו של הצעיר. מדובר בנעלי נייק, כובע מצחייה שחור, מכנסיים שחורים וחולצה לבנה.

הצעיר עצמו אישר כי הוא לובש בגדים דומים. ואולם, השופטת קבעה כי במכנסיים ובחולצה אין כל ייחוד שיכול לתרום לזיהוי הנאשם, וכי הכובע שנתפס בביתו אינו זהה אלא רק דומה לזה של הדמות המצולמת.

אמנם החוקר המרכזי בתיק העיד כי הכובע ייחודי, אולם השופטת הבהירה כי מדובר בידע אישי בלבד שאינו יכול להוות ראיה בתיק פלילי, ולא נעשה כל ניסיון מצד המשטרה לבחון באופן מקצועי האם מדובר באותו כובע.

האם הנאשם הוכיח את האליבי שלו?

לפי דבריו של הצעיר, הוא היה בביתו בזמן השוד, כאשר כל אחד מבני הבית האחרים היה בחדרו. בערב הוא ביקש כסף מאמו, היא שאלה את אביו ולאחר שזה סירב הוא שבר חלון בבית. האב התקשר למשטרה, אולם ההורים לא הגישו תלונה ולכן הצעיר לא נעצר.

בני המשפחה נחקרו לגבי גרסתו של הצעיר, כאשר אביו טען כי בנו היה בבית כל היום, גם אחרי ששבר את החלון. הוא עצמו היה בחופשת מחלה בבית. דבריו חיזקו את האליבי של הצעיר. דווקא עדותה של האם לא התיישבה עם דברים אלו, אולם השופטת קבעה כי העדות לא הייתה עקבית וקוהרנטית. עדויות האחים לא פגעו בטענת האליבי.

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי

לבסוף קבעה השופטת כי הפרקליטות לא עמדה ברף הראיות המספיק כדי להוכיח כי הצעיר שנגדו הוגש כתב האישום הוא זה שאכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ולכן הודיעה על זיכויו מכל מה שייחס לו כתב האישום.

ת"פ 50199-11-17